ברצוני לבדוק אם קיימת אפשרות לקבוע שההלכה בנויה לאנשים עם מגבלה שאינה ניכרת לעין ולומר שההלכה ביסודה לא נכתבה עבור אנשים שמגבלתם נכרת לעין. איננו יכולים להשתמש באותה הלכה אצל שני סוגי האנשים מכיוון שיש הבדל גדול, ואלה שני סוגי אנשים השונים אלה מאלה ביסוד ובתכלית. יסודות ההלכה בנויים לאנשים שמגבלתם אינה נכרת. בהתאם לכך, ברצוני להעלות מחשבה בזהירות רבה מאד ומתוך יראת ה' גדולה מאד, שאולי חכמי וגדולי הדור בעת הזו, צריכים לקחת עליהם עול כבד זה ולהתחיל לבנות את היסודות של תורת ה' לאנשים עם מגבלה ניכרת לעין. דבר זה ח"ו אין בא לומר, שהתורה תיהפך לשתי תורות ובן אדם אחד לא יוכל לשאת אדם שני, אלא דבר זה אומר, אלו ייבנו את המערכת ההלכתית שלהם ואלו ייבנו את המערכת ההלכתית שלהם. אני סבור שדבר זה לא יהפוך לשתי תורות, אלא אולי ההיפך זה הנכון שנזכה בכך להגדיל תורה ולהאדירה.
עתה ברצוני להביא דוגמא כיצד אני רואה את האפשרות לבנות מערכת נפרדת לאנשים שמגבלתם אינה נכרת. בפרשת השבוע שלנו משווים את היולדת לנידה. אקצר כאן בקיצור רב מתוך קוצר היריעה. אישה שהיא נידה, היא טמאה מדאורייתא, כלומר שבעה ימים היא טמאה. כלל נקוט בידינו שבדאורייתא, אין אנו נוגעים. לעומת זו, בדברי דרבנן יש לנו רשות לגעת. א"כ באישה מוגבלת הנשואה, שאינה או אישה לא יכול\ה לקיים ביאה כלל וכלל, לענ"ד הקטנה, כל הלכות דרבנן הקשורות באישה שהיא נידה, אינן שייכות באישה מוגבלת זו, מפני שזוג זה לצערנו הגדול, אינו יכול לקיים ביאה.
אשמח לתגובה
שבת שלום
שאול ענבר