פרק ו משנה ט
"אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום
אמר לי רבי מאיזה מקום אתה
אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני
אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות
אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד שנאמר +משלי ו+ בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם הבא
וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל +תהלים קי"ט+ טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ואומר +חגי ב'+ לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות"
רבי יוסי משוחח עם אדם אחד אשר מזמין אותו לגור בעירו מפני שיש בה דברים יקרי ערך. רבי יוסי עונה לו, שאפילו אם תיתן לי את כל הדברים יקרי הערך, הוא לא יגור בעירו. מפני שכל הדברים יקרי הערך אינם שווים לתורה ומעשים טובים. כיוון שאדם לוקח עמו לבית עולמו תורה ומעשיו הטובים ואינו לוקח דברים יקרי ערך, שהם אינם חשובים כלל. לעומת תורה ומעשיו הטובים של האדם, שהם חשובים ולפיהם אדם נמדד גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.