פרק ו משנה א
"שנו חכמים בלשון המשנה
ברוך שבחר בהם ובמשנתם:
רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה
ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו
נקרא ריע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות
ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות
ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה
ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק
והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים"
בע"ה אנו מתחילים את פרק שישי במסכת אבות, שהוא הפרק האחרון במסכתנו. פרק זה חובר בנפרד משאר הפרקים של מסכתנו בתקופה מאוחרת יותר. פרקנו עוסק בקניינה של תורה.
משנתנו פותחת בברכה להקב"ה שבחר בעם ישראל ובמשנתם. רבי מאיר משבח את העוסק בתורה ומוסיף לומר על העוסק בתורה שהוא זוכה להרבה דברים והעולם מתקיים בזכות העוסק בתורה. ממשיך רבי מאיר לשבח את אדם זה ואומר שאדם זה נקרא רעו של הקב"ה כיוון שהוא עוסק במתנתו של הקב"ה וכך הוא משמח את הקב"ה. בנוסף אדם זה אוהב ומשמח אנשים. מפני שהתורה מורה דרך התנהגות בין אנשים וכן מורה את מצוות ואהבת לרעך כמוך. אדם שעוסק בתורה, אדם זה ניחן במידות טובות כגון: ענווה ויראה וכן התורה מדריכה את האדם היאך להתנהג בדרך ה'. בנוסף לאדם ההולך בדרך זו, יש לו תכונות טובות וכן יש לו את מלכות וממשלת ה'. אדם זה שיש לו את כל המעלות האלה, אדם זה יכול להיות "מורה דרך" לעם ישראל וכן מגלים לו רזי תורה ועדיין אדם זה צריך להיות צנוע ובעל אורך רוח ואם פוגעים בו, הוא צריך למחול וכן אינו דורש כבוד לעצמו ואינו חפץ שיהללו אותו על מעשיו.