"רבי עקיבא אומר: כל הנוטל פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.

הוא היה אומר: המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו, ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה, סוף שהוא אומר לאמתו.

הוא היה אומר: החובט פתו בקרקע, והמפזר מעותיו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות"

רבי עקיבא אומר, כאשר אדם לא מתנהג כראוי, סופו של אדם זה להיות כפי שהוא התנהג. רבי עקיבא נותן שלוש דוגמאות לזה
אדם שנוטל מהצדקה כאשר הוא אינו צריך לצדקה. אדם זה לא יפטר מהעולם עד שהוא יצטרך צדקה.
אדם שמציג שהוא מוגבל והוא אינו מוגבל. סופו של אדם זה להיות מוגבל.
אדם המבזה את האוכל והמפזר מעותיו בביזיון, אדם זה לא יפטר מהעולם עד שהוא יצטרך צדקה.