פרק ב משנה ג חלק ז אבות דרבי נתן
"רבי יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין. הלך אותו שליח וקידשה. לאחר שקידשה הלך ומצאה שזינתה תחת אחר. מיד היה דן מעצמו ואומר: אם אני נותן לה כתובה מעכשיו, נמצא מחייבה מיתה, ונפטרוהו מאדוני לעולם.
כך היה משה הצדיק דן מעצמו. אמר: היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו, מזקיקני אותן למצות חמורות, ומחייבני אותן מיתה, שכך כתוב בהן (שמות כב) "זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו". אלא אאחוז בהן ואשברם, וחזרן למוטב. שמא יאמרו ישראל היכן הלוחות הראשונות אשר הורדת אין דברים אלא בדאי"
הסיבה של רבי יוסי לשבירת הלוחות היא אחרת. הוא נותן משל למלך שקידש אישה ולאחר החתונה גילה שהיא זינתה. במצב זה הוא מעדיף לבטל את הקידושין למפרע מפני שהוא לא יהיה יכול להינשא לה שוב כיוון שהיא זינתה ואסור לאיש להתחתן שוב עם אותה אישה והיא גם חייבת מיתה, מפני שהיא זינתה כאשר היא נשואה. הנמשל הוא משה היאך ישראל מקבלים מצוות בשעה שהם עובדים עבודה זרה לעגל הזהב. הרי אדם העובד עבודה זרה, חייב מיתה. אם כך משה שבר את הלוחות כדי שלא יתחייבו מיתה.