"יום ראשון מהו אומר (שם כד) "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם.
ביום שני מהו אומר (שם מח) "גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלוהינו". חילק את כל מעשיו ונעשה כולו על עולמו.
בשלישי מהו אומר (שם פב) "אלוהים נצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט". ברא את הים ואת היבשה ונכפלת ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו.
ברביעי מהו אומר (שם צד) "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם.
בחמישי מהו אומר (שם פא) "הרנינו לאלוהים עוזנו הריעו לאלוהי יעקב". ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם
בשישי מהו אומר (שם צג) "ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט". גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם.
בשביעי מהו אומר (שם צב) "מזמור שיר ליום השבת", יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו שכינה. שנאמר: (שמות כד) "ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו", כמלאכי השרת. כל כך למה? כדי שיכנס לסעודת שבת מיד".
משנתנו בחלק זה מדברת על הקשר בין שיר של יום ומה שנברא ביום זה בימי הבריאה.
יום ראשון – הקב"ה ברא את השמיים ואת הארץ והקנה את הארץ לבני אדם לשבת בה. הקב"ה הקנה לבני אדם, מכאן לומדים שהקב"ה היה השליט היחיד בעולמו.
יום שני – הקב"ה חילק בין הרקיע העליון לרקיע התחתון והתיישב במרום. מפני שהקב"ה התיישב במרום, אומרים מזמור זה, שנאמר (תהילים מח) "בעיר א-להינו הר קדשו".
יום שלישי – הקב"ה ברא את הים ואת היבשה והקב"ה היה ביבשה , שנאמר (תהילים פב) "א-להים בעדת א-ל" והמקום של עדת א-ל הוא ביבשה.
יום רביעי – הקב"ה ברא את החמה ואת הלבנה והקב"ה עתיד להיפרע ממי שעובד להם, שנאמר (תהילים צד) "א-ל נקמות ה'".
יום חמישי – הקב"ה ברא את העופות ואת הדגים ואת התנינים לשבח את שמו, בזכות העופות והדגים והתנינים שמרננים את הקב"ה, שנאמר (תהילים פא) " הרנינו לאלוהים עוזנו הריעו לאלוהי יעקב". כך האדם גם מרנן להקב"ה,
יום שישי – הקב"ה ברא את האדם וגמר בכך את מלאכתו, שנאמר (תהילים צג) " ה' מלך". הקב"ה מלך ומולך על כל בריאתו.
שבת – אומרים את הפרק (תהילים צב) הפותח במילים, "מזמור שיר ליום השבת", לכן אומרים מזמור זה.
הערה: פרשתי קטע זה ע"פ רש"י בראש השנה (לא,א)