פסח תשפ"ב והגדת לבנך
התורה מצווה לספר לבנך ביום חמישה עשר לחודש ראשון לצאת ישראל ממצרים, את סיפור יציאת מצרים.
בפשט דברים אלה נמצא החיוב להגיד בפה לבן את סיפור יציאת מצרים.
בנוסף, ידוע לנו שצריך לספר לכל בן, מארבעת הבנים את הסיפור שלו.
המשנה נוקטת שהבן צריך להתחיל לשאול את אביו, ע"מ שאביו יתחיל לספר לבן.
הגמרא ממשיכה בקו זה ושואלת ואם אין הבן אינו חכם כדי לשאול?
הגמרא עונה לשאלה זו, שאשתו שואלתו.
הגמרא ממשיכה ושואלת, "ואם לאו – הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח – שואלין זה לזה".
מכל מה שאמרנו עד לכאן, שאין הגד או סיפור אחד,
נראה שצריך לומר, שהתורה מצווה להגיד או לספר בדרכים שונות.
הדרכים הן שונות ומגוונות, עתה אמנה חלק מדרכים אלה, שנראה ביחד שאפשר לספר בדרכים שונות ומגוונות.
דיבור, משחק, הצגה, שפת הסימנים וכו'.
אפשר לראות מכאן, שעיקרה של מצווה, היא להפנים את סיפור יציאת מצרים.
מתוך כך, נשבח ונהלל את ה' אשר עשה ניסים עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה וגם בעת הזו,
הקב"ה ממשיך לעשות אתנו נסי ניסים וגם על כך נשבח ונהלל את ה', בכל עת ועת.
שבת שלום וחג פסח כשר ושמח
שאול ענבר