איך אתנהג בימי הדין הללו?
איני מתקשר עתה לכל דבר דתי.
לא לסליחות, לא לתפילות, לא לשופר.
הרגשה זו הייתה בהרבה שנים.
אך השנה אני מרגיש משהו נוסף, שאין לי רצון לכל אלה.
אך אני יודע שבעוד מספר ימים מלך העולם יישב על כיסא דין ועל כיסא רחמים ויבוא לדון כל באי עולם.
איך אבוא לפני מלך העולם בלבוש שק ואפר.
אולי אלבש בגדי מלכות ואכנס לבית המלך.
באמת עשיתי כך.
בהיכנסי לבית המלך גופי וליבי רעדו מאימת המלך.
הבנתי ברגע אחד שאני קשור ישירות למלך העולם.
בנוסף, שעתה הם ימי רצון וכדאי לבקש מהמלך כל בקשה בין בקשת על העבר ובין בקשה על ההווה והעתיד.
השאלה האם התחושה הזו תלך איתי לכל השנה או השנים או לא.
אני חושב שמשהו מהרגשה זו נשאר (קשר להקב"ה).
מפני כאשר מרגישים את הקב"ה, זה הרגשה אמתית.
כל דבר שהוא לא נראה ואנו מרגישים דבר זה, יש בו אמת.
אך מדוע איני (אנחנו) מתהלך בבגדי מלכות כל יום ומרגיש עת רצון יום יום, הרי הקב"ה מנהיג את עולמו בכל עת?
איני יכול (ואולי רבים כמוני) להיות בדרגת אמונה של עת רצון לאורך זמן.
האמונה דורשת מהמאמין התבוננות בלא נראה.
כיום אנו חיים בעולם חזותי מאד, שקשה עלי האמונה הלא מוחשית.
כך שחכמינו זמן קבעו לעת רצון.
אקווה שימי הרצון הללו יעברו עלי ועל הרוצה בכך כרצונם וכרצוני.
שבת שלום, שנה טובה כתיבה וחתימה טובה
שאול ענברי