ראש השנה תשפ"א: זמן הכרת המלך
"ואתה הוא מלך, אל חי וקיים" (ונתנה תוקף)
בוקר אחר שמחת תורה אדם קם ומחליט, השנה אקדיש יותר עתים לתורה ולמצוות.
באותו יום שונה אדם זה, פרשת השבוע עם רש"י, פרק יומי, משנה יומית, דף יומי, הלכה יומית וכמובן מרבה בעבודת ה' וגמילות חסדים.
"בפסוקו של יום" של אותו יום, אדם זה מרוצה ומאושר מעצמו עד אין קץ.
אדם זה מחזיק במשך חודש שלם.
אך ביום הראשון של החודש הבא התחיל אדם זה להוריד בעתים לתורה ולמצוות.
כעבור מספר חודשים נשאר אדם זה ללא תורה וללא מצוות.
בהתקרב חג החירות, הרגיש אדם זה רצון עז ללמוד תורה.
אמר לעצמו, אין אדם בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
לכן קיבל על עצמו להכין מספר קטעים מתוך ההגדה לליל הסדר.
בנוסף החליט לגלות למקום תורה, אחר חג הפסח.
אחר חג הפסח, גלה למקום תורה אשר בו יש רבנים בעלי שיעור קומה וכן יודעים להתאים תכנית לכל תלמיד ותלמיד.
אט אט התחיל לרכוש ולהפנים כל לימוד אשר למד.
הרבנים במקום השתדלו לקשר את כל הלימודים לשני צדדים. צד אחד, לקשר כל לימוד ולימוד להקב"ה בצורה הכי עמוקה. צד שני, לקשר את כל הלימודים לחיים הפשוטים שלנו.
אדם זה הבין מדרך הלימוד הזו, שכל חיינו קשורים להקב"ה ויש עומק לחיינו.
בהגיע חודש הרחמים והסליחות, חש אדם זה את המלך בשדה ובנוסף לכך פני האיש קרנו יראת הרוממות.
בהתקדש יום הדין, נכנס האדם להיכל המלך והחל בטקסי המלכת המלך.
הכל נעשה לפי הכללים בבית המלך.
בהגיע הפיוט ונתנה תוקף, הבין האדם שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
בסוף הפיוט, הכתיר את מלך המלכים בלב שלם ואמר: "ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים".
כאשר שמעתי סיפור זה, הבנתי שיום ראש השנה אינו מנותק משאר ימי השנה וצריך לחיות במשך כל השנה עם תורה ומצוות ולנסות לשייך כל עשייה ועשייה שלנו לעולמו של הקב"ה וכך אפשר באמת להמליך ולהכתיר את מלך המלכים בראש השנה.
שבת שלום ושנה טובה כתיבה וחתימה טובה
שאול ענבר