פרשת שמיני: לא הכל אפשר

יום קדוש וחגיגי עומד בפתח.

במשך שבעה ימים משה הראה לאהרון ובניו, כיצד להקים את משכן ה'.

אחר שיבעת הימים הללו, מגיע היום השמיני, יום תחילת עבודת ה' במשכן.

יום זה הוא יום מהותי לתחילת העבודה, מפני שהמספר שמונה מסמל שיום זה הוא מעל הטבע ועבודת ה' היא אמורה להיות מעל הטבע.

מפני שה' א-להינו מעל הטבע.

ביום זה, משה מורה לאהרון ולבניו בדיוק את עבודת ה'.

אך בני אהרון, נדב ואביהו מקריבים אש זרה אשר לא צווה ה', ביום חגיגי זה.

 ה' ממית את שני בני אהרון, מהקרבה זו.

כעת אין זה משנה הסיבה להקרבה זו, התוצאה היא חשובה כאן.

השאלה שלי: מדוע עונש זה ועוד על הקרבה זו?

אילו הוקרבה בזמן אחר, יתכן והייתה כשרה?

בזמן הקרבה זו, בני אהרון היו בדרגה רוחנית גבוהה מאד ובפרץ רגשות של קדושה גבוהים מאד (כך אני מניח) ולכן הקריבו הקרבה זו.

מפני כך, הקב"ה אומר כביכול, למרות שעתה אתם בהתעלות רוחנית אדירה, עדיין יש לכם איסורים ולא כל דבר מותר ואפשרי לעשות.

אני למד מאירוע זה, שלא הכל אפשרי ומותר בחיים (כולל בדת) וצריך לקבל בלב שלם, נתון זה באהבה ובשמחה.

נראה לי שאם נקבל את כל הקורה לנו בחיינו, יוקל עלינו ונוכל לעשות ולפעול ולנצל את חיינו לעשייה ברוכה ומועילה.

דברים אלה אני כותב מעמקי נפשי ונשמתי, מפני שכאשר אדע לקבל את עצמי, בכל המובנים, ייטב לי.

שנזכה בע"ה לקבל את עצמנו וגם את מה שאיננו יכולים לעשות.

נקודה לדיון: כיצד אתם מקבלים מציאות שבה אתם לא יכולים או לא מתאפשר לכם לעשות משהו?

שבת שלום
שאול ענברי