בסוף פרשתנו לאחר יציאת ישראל ממצרים מופיעות מצוות הקשורות ליציאת ישראל ממצרים.
תחילה אמנה מצוות אלה ואראה איך הן קשורות ליציאת מצרים.
מצווה ראשונה – קדושת הבכורות בין אדם ובין בהמה.
בספר החינוך (מצווה יח בשורשי המצווה) אומר, "שרצה השם לזכותנו לעשות מצוה בראשית פרינו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לו השם יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו והגיע לזמן שעשה פרי. וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקדוש ברוך הוא. ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו. ועוד, לזכור הנס הגדול שעשה לנו השם יתברך בבכורי מצרים, שהרגם והצילנו מידם".
ספר החינוך אומר, שמצווה זו היא להקדיש את הבכורות לה', בשביל שהאדם יזכור שאין לו דבר שבעולם, אלא משחילק הקב"ה לו לאדם ובנוסף לזכור הנס הגדול שעשה לנו השם יתברך בבכורי מצרים, שהרגם והצילנו מידם.
מצווה שנייה – פדיון בכורות.
אחר שהקדשנו את הבכורות, הקב"ה מצווה אותנו לפדות את הבכורות.
בספר החינוך (מצווה כב בשורשי המצווה) אומר, "שרשי מצוה זו, כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים. שהרג כל בכוריהם".
ספר החינוך אומר, שטעם מצווה זו, שנזכור שיצאנו ממצרים ושוב שנזכור שהקב"ה הרג את כל בכורי מצרים.
מצווה שלישית – והגדת לבנך.
מצווה זו היא לספר את סיפור יציאת מצרים לילדים.
מצווה זו היא הכי קשורה ליציאת מצרים
מצווה רביעית – הנחת תפילין.
צריך לשאול על מצווה זו, מה טעם של מצווה זו ולמה הקב"ה מצווה בעת הזו, מצווה זו?
התשובה לשאלות אלו הא תשובה אחת, ששתי פרשיות שכתובות בתוך התפילין מופיעות כאן.
פרשה ראשונה היא קדש לי כל בכור ופרשה שנייה היא והיה כי יביאך.
מפני כך, מצוות הנחת תפילין מופיעה כאן.
ברצוני לטעון בעקבות מצוות אלה, שהעיקר שנדע ונבין את טעמן של מצוות ובעקבות ידיעה והבנה זו, נקיים מצוות בכוונה עמוקה גדולה מאד.
טענתי וחשיבה זו, היא מפני מצוות שמנינו כאן כולן קשורות ליציאת מצרים.
אחר שאני יודע טעמן של מצוות אלה, קיומן של מצוות אלה נעשות על ידי בדקדוק גדול מאד, עם כל פרטיה.
מפני זה, טעמן של מצוות, הוא העיקר וקיומן הוא טפל לטעמן.
ברצוני להעיר, שאף אחד לא יקל ראש בקיומן של מצוות והלכות.
עתה כדי שנבין את הרעיון שאמרנו עתה, אני מבקש לתת דוגמה מחיי.
כאשר אני מתייחס למגבלותיי הפיזיות בתור דבר משני וטפל, אני יכול לעסוק בדברים המאשרים והמספקים אותי, שזה העיקר בחיי.
שנזכה בע"ה להבחין בין עיקר לטפל ולעסוק בעיקר.
נקודה לדיון: האם אתם מבחינים בין עיקר לטפל בחייכם? ספרו בבקשה על דוגמה אחת כזו.
שבת שלום
שאול ענברי