פרשתנו מתחילה לדבר על שמירת החוקים והמשפטים לעשות בארץ (זו שמענו מספר פעמים בספר דברים).
אחר פסוק זה, הפסוקים הבאים, שצריך לאבד את המקומות אשר עבדו שם הגויים ולשבור את מזבחותיהם ולשרוף כל עבודה זרה.
אך כל הקשור לעבודת ה' לא תעשו כך.
הפסוקים האלה מעידים על מה שהיה בזמן שישראל ירשו את הארץ.
אולם פסוקים אלה, יכולים להיות נכונים לזמן הזה.
אסביר, ארץ של ה' אינה יכולה להיות ככל הארצות.
ארץ זו חייבת לפעול ע"פ חוקי ה' בכל דבר.
כאשר מדברים שארץ ישראל תנהג בדרך ה', פירוש הדבר שהיהודים בארץ יתנהגו בדרך ה'.
כיצד אפשר להיות עבד ה'?
ראשית, צריך לרצות בזה.
אי-רצון להיות עבד ה', לא יקדם את האדם להיות דתי.
כאשר האדם החליט שהוא חפץ בדת, עליו ללמוד נושא זה על רבדיו.
איני יכול\רוצה להציג תכנית למודים, אך בוודאי שיש נושאי ליבה שחייבים ללמוד וכל לימוד חייבים ללמוד כפי השגתו (שהלמוד יחדור ללב הלומד).
במשך הלמוד, האדם מתחיל לשמור ולקיים מצוות והלכות.
ביחד או אחר תהליך זה, מגיעים לאבוד המקומות שהגויים ולשבור את מזבחותיהם וכו', מעשים אלה, אני מכנה אותם "תרבות הגויים".
כל דת היא תרבות או נגררת איתה תרבות.
לפיכך גם דתנו היא תרבות או יש בה תרבות שקשורה לדתנו.
התרבות שלנו צריכה להיות שהולכת עם אמונתנו.
איננו צריכים לאהוד זמרים ולקפץ אחריהם בהופעות.
המסיבות המתקיימות ברחבי הארץ לעתים, אשר הן בסגנון אומות העולם.
תרבותיות אלה הן שייכות לא לנו ואין אנו צריכים לקחת משהו שאינו שייך לנו.
התרבות שלנו, היא תרבות של מסיבות של ריקודים יהודים, כנסים על יהדות או היסטוריה ישראלית וכו'.
אני מודע שלשנות תרבות יש בה קושי רב, אך אפשר לשנות אותה לאט ובזמן המתאים לכל אדם.
שינוי לא עושים ביום אחד, בוודאי לא שינוי באורחות חיים, המצריך מחשבה מרובה.
אך ברור לי שצריך לשנות תרבות, כאשר רוצים ללכת בדרכי ה'.
שכל אדם יעשה שינוי בדרכיו.
שבת שלום
שאול ענבר