שימוש בחנוכיה חשמלית על ידי אדם מוגבל

השאלה
האם אדם שאינו יכול או מתקשה להדליק חנוכיה רגילה, מותר לו להדליק ולברך על חנוכיה חשמלית?
תשובה
ראשית נסקור בקצרה את עיקרי מצוות נר חנוכה. הגמרא בשבת (כא ע"ב) אומרת: "מצות חנוכה נר איש וביתו", ומסבירה שההדלקה היא לזכר הנס שהיה במקדש. מצווה זו כל כך חשובה, שאמרו שעני מוכר את כסותו וקונה מכסף זה שמן לנר חנוכה. המשנה ברורה (או"ח תרעא, ב) מסביר שחשיבות מיוחדת זו של ההדלקה היא מפני פרסום הנס.
רוב הפוסקים קבעו שההדלקה חייבת להיות בשמן, מפני שהנס במקדש היה בשמן. דבריהם נסמכים על בעל המאור, הר"ן והרשב"א. ראשונים אלו מסבירים שהאיסור להשתמש באור נרות חנוכה נובע מההשוואה של נר חנוכה למנורת המקדש – כשם שהיה אסור להשתמש באור המנורה במקדש, כך אסור להשתמש באור נרות חנוכה. מכאן מסיקים הפוסקים שההשואה תקפה גם לעניינים אחרים. כך, ה'פתחי שערים' (שבת כא ע"א) כתב שלא יוצאים בנר חנוכה ללא פתילה. כך נפסק גם בשו"ת דבר אליהו (סי' סג), שמביא מספר השוואות בין מנורת המקדש לנרות חנוכה. מכל מקום מסקנתו היא שאין לדבר על זהות בין מנורת המקדש לנרות חנוכה אלא על דמיון בלבד, כדברי הר"ן והרשב"א. להלן מספר הבדלים המבהירים מסקנה זו:
א. את מנורת המקדש הדליקו רק בשמן טהור, ואילו את נרות חנוכה ניתן להדליק גם בשמן שאינו טהור.
ב. מנורת המקדש דלקה כל הלילה ואילו נרות חנוכה צריכים להיות דולקים רק לזמן קצוב.
ג. אביי היה מדליק נר חנוכה בשמן שומשמין (מפני ששמן זה דולק זמן רב יותר), אף שאת המנורה הדליקו בשמן זית (שבת כג ע"א).
אכן, הרמ"א (בהגהתו לאו"ח תרע"ג, א) מתיר "להדליק בנר של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן". הרמ"א מדבר על הדלקה בנר שעווה כשוות ערך להדלקה בשמן גם ב'דרכי משה' (ר"ס תרעג), שם הוא כותב: "שהמהרי"ל היה נוהג להדליק בשמן והמנהג הפשוט להדליק בשעווה". כך פסקו גם המאירי, ח"א, ברכ"י, א"ר ומחה"ש. גם הרב עובדיה יוסף שליט"א (יביע אומר ח"ג, סי' לה) מסכים עם הרמ"א.
הרמ"א מוסיף לעסוק בעניין הזכרת הנס ופוסק (או"ח תרעא, ז):
ומ"מ יזהרו שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל; ואף כי אין היכר רק לבני הבית, מכל מקום היכר קצת מיהא בעי.
דברים אלו חוזרים למקור טעם החג, שהוא פרסום הנס. ושוב ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א כ, יב) שכתב:
ולפי הנ"ל אין גם מקום לחלק ולומר דרק שמן בלא פתילה כשר אבל לא פתילה בלא שמן, מכיון שעיקר הנס היה בשמן, מכיון שהא הרי כשר גם בשל שעוה, ומשמע שעיקר המצוה שיראו נרות דולקים ויתפרסם הנס.
אם כן, לאור היתר הרמ"א להדליק בנרות שעווה נוכל לומר שאף אור החשמל צלול כמו השמן והשעווה, ועל כן ניתן יהיה לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה בעזרת נורות חשמל. כאשר נתבונן בדברי המהרי"ל והרמ"א, נוכל לומר שהשינוי משמן זית לנרות שעווה נבע משינוי של מציאות – שכן עצי זית אינם גדלים באירופה. מכאן, לדעתי, ניתן להסיק שכאשר אין אפשרות להדליק באש ניתן להדליק בחשמל.
בעיה נוספת שיכולה להתעורר עולה בדברי ה'עטרת זקנים' (ר"ס תרעג) שאוסר נר שעווה משום שאורו דומה לאור אבוקה ולא לאור נר. מכל מקום, קיימות היום נורות המאירות כאור נר ולא כאור אבוקה, ועל כן אין בעיה מבחינה זו.
עד כה עמדנו על שתי נקודות בכל הקשור לאפשרות להדליק נרות חנוכה באמצעות חשמל:
א. אי אפשר ליצור זהות מושלמת בין מנורת המקדש לנרות חנוכה, לפיכך אפשר להדליק חנוכיה חשמלית למרות שעדיף להדליק בשמן או בנרות של שעוה.
ב. מבחינת פרסום הנס, בחנוכיה חשמלית יש היכר קצת כאשר נעמיד אותה במקום מיוחד, כדברי הרמ"א.
כעת עלינו לברר אם באופן עקרוני הדלקה בחשמל מוגדרת כהדלקה. לשאלה זו יש חשיבות, משום שבחנוכה עיקר המצווה היא להדליק נר (לעומת נרות שבת שהעיקר בהן הוא שיהיה אור בבית).
הגרש"ז אוירבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א, סי' יב) פוסק:
שהזרם עצמו רק במרוצתו משפשף ומחמם את החוט שמתנגד לו עד שהוא נהפך לאור ושורף ונקרא אש, אבל לגבי הזרם עצמו לא שייך כלל לומר שהוא אש לא בתחלה ולא בסוף.
בתשובה זו, הרב אוירבך מוכיח שלעניין הלכות שבת הדלקת מנורת להט היא תולדת מבעיר, לעומת סגירת מעגל חשמלי גרידא שאין בה משום הבערה. בשו"ת יביע אומר (ח"ג, סי' לה) הביא את הכתוב בשו"ת 'ים הגדול' (סי' לב):
אולם י"ל דמ"ש הדלקה עושה מצוה, דברו בהוה, שכל הנרות שבזמנם היו נדלקים באש, ולעולם גם נרות חשמל המאירים ע"י דפיקת הכפתור מקרי הדלקה. וכן נראה בעיני, אף שאין לי לע"ע הוכחה ברורה.
ושוב ראיתי בציץ אליעזר (ח"א כ, יב) שהדלקה בחשמל נקראת הדלקה, עיי"ש. וכן ראיתי בדבריו של הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים (סי' רעט) שמתיר להדליק נר חנוכה בחשמל. אחד מנימוקיו הוא שהדלקה זו נקראת הדלקה, מאותה סיבה שנאסר להדליק נורת חשמל בשבת וביו"ט.
צריך לומר שהגרש"ז אוירבך מתיר בשעת הדחק להדליק חנוכיה חשמלית ואילו הרב עובדיה יוסף שליט"א מתנגד לדברים שהביא בשם 'ים הגדול', מפני שלדעתו הדלקה צריכה להיות בשמן כפי שהיתה במקדש. וראו את הדיון למעלה, שם טענתי שלעניות דעתי הדמיון אינו צריך להיות דווקא בשמן. בנוסף לכך, לנורות להט יש אורך חיים מסוים כפי שלמנורת שמן יש אורך חיים מסוים.
מסקנתי היא שהדלקה באמצעות חשמל נקראת הדלקה, ועל כן אפשר להדליק.
כעת יש לדון בעניין הברכה. 'שערים מצוינים בהלכה' (קכ, ד) כותב שכאשר אדם שכח לספור את העומר יום אחד, מותר לאדם זה להמשיך לספור בברכה בלילה לאחר מכן. הנימוק לכך הוא שאם נאמר לספור ללא ברכה, אנשים לא יספרו כלל – על כן יש לאפשר במקרה זה לספור בברכה.
מו"ר הרב שמואל דוד שליט"א פסק:
הסיבות לאסור הדלקת נר חנוכה בחשמל אינן הכרחיות, ויתכן שהדבר מותר. אבל רוב ככל הפוסקים האחרונים הסיקו לאסור, בין מטעם ודאי ובין מטעם ספק. ואף על פי שנוטה אנכי להתיר לא מלאני לבי, אך נראה שאין למחות ביד המברך על חנוכיה חשמלית כאשר אין לו נרות או שמן.
לענ"ד נראה שאפשר לברך על הדלקת חנוכיה חשמלית, מאותה סיבה שהביא בעל ה'שערים מצוינים' בעניין ספירת העומר.
סיכום
במקרה הנדון אנו עוסקים באדם שמבקש לקיים את המצווה בעצמו ולא על ידי שליח. כדי לאפשר לו לעשות זאת, ובהתחשב בעובדה שזוהי האפשרות היחידה מבחינתו, אנו סומכים על דברי המתירים להדליק נרות חנוכה באמצעות חנוכיה חשמלית שיש בה נורות להט ולברך.
כאמור, ההיתר הינו ספציפי למקרה זה, בשל המשקל שאנו מעניקים לצורך להתחשב באדם מוגבל שזו האפשרות היחידה מבחינתו לקיים את המצווה.

השאר תגובה