השאלה
האם אדם שאין לו מיתרי קול ונעזר במכשיר דיבור בכדי לברך, רשאי לעלות לתורה?
תשובה
היות ולא מצאנו בדברי הפוסקים התייחסות למכשיר דיבור, ניאלץ להשוות מכשיר זה למכשיר אחר שהפוסקים נתנו עליו את דעתם – הרמקול. אכן, עיקרון הפעולה של מכשיר הדיבור מקביל מבחינה טכנית לעיקרון הפעולה של הרמקול, כמו כן בשני המקרים מדובר בפעולה של הפקת קול שהינה חיצונית לגוף. אף שקיים הבדל מסוים בין המכשירים, המתבטא בכך שרגישות מכשיר הדיבור לקול גבוהה יותר מזו של הרמקול, נראה שניתן, בכל אופן, לראותם כמקבילים. אם כן, נברר תחילה את ההלכה לגבי רמקול.
א. דין 'שומע כעונה'
במאמר בעניין עליית כבד פה לתורה ביארנו שאין בעיה בכך שהעולה אינו יכול לקרוא יחד עם בעל הקורא – זאת בגלל דין 'שומע כעונה'.
ועוד יש מקום להדגיש שאם אדם המתשמש במכשיר דיבור עולה לתורה, הרי שעדיף שלא יקרא עם בעל הקורא מפני שהמכשיר מפיק קול חזק ועל כן נוצרת בעיה הלכתית משתי סיבות:
א. רש"י על הגמרא במגילה (כא ע"ב, ד"ה ובלבד שלא יהא אחד קורא ושניים מתרגמים) אומר ש"תרי קלי לא משתמעי'" (=שני קולות אינם נשמעים).
ב. מדברי הזוהר על פרשת 'ויקהל' עולה שהקריאה בתורה צריכה להיות מפי אדם אחד, ולא יקראו שניים יחדיו – בהקבלה למעמד הר סיני, שם משה קיבל את התורה לבד (ור' עוד בחלקו השני של המאמר בעניין עליית כבד פה לתורה).
ב. דין אמירת הברכות
בעקבות הגמרא במסכת מגילה (כא ע"ב), הפוסקים כותבים (ר' לדוגמא ב'ערוך השולחן' או"ח קלט, יא) שברכות התורה תוקנו משתי סיבות:
א. על מנת שציבור המאחרים והיוצאים באמצע קריאת התורה ידעו כי יש ברכה גם לפני הקריאה בתורה וגם אחריה.
ב. שיהיה ניכר שעולה לתורה.
לפיכך, אין שום בעיה באמירת הברכות על ידי אדם הנעזר במכשיר דיבור, מפני שהקול שיוצא מן המכשיר והיחס שלו למברך ברור, כך שהציבור רואה ומבין שישנה ברכה לפני הקריאה בתורה ואחריה, וכן ניכר לכול שהוא עולה לתורה.