הפרשה פותחת ביולדת היולדת זכר ולאחר מכן היולדת טמאה שבעת ימים, כטומאת נידה.

פסוק אחר פתיחה זו, הקב"ה מצווה על מילת הזכר בגיל שמונת ימים.

השאלה העולה, מה הקשר בין טומאת היולדת למילת הזכר?

השאלה היא משתי סיבות:

• הפרשה כולה עוסקת בטומאת ובטהרת היולדת, המצווה של המילה איננה קשורה לפרשה זו, לכאורה.
• אנו רואים שיום אחר שבעת ימי הטומאה, מתקיימת המילה ולא ביום אחר. מסמיכות ימים אלה, נראה לי שיש קשר בין הדברים האלה.

התשובה שלי לשאלה זו.

עולמנו מורכב מהמספר שבע.

שבעת ימי השבוע, שבעת ימי חגי פסח וסוכות, שבעה שבועות ספירת העומר, שבע שמיטות שאחריהן חלה שנת היובל וכמובן שבעת ימי הנידה.

חלק מדוגמאות אלה יש בהם יום שמיני או ממד שמיני, שבו מתרחש משהו מיוחד.

דוגמאות לכך:

שבעת ימי הסוכות שבהם מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, לאחר מכך חל חג יום שמיני עצרת שהמיוחד בו שמקריבים פר אחד כנגד ישראל. חג זה מיוחדותו בכך שהוא רק של הקב"ה וישראל, לעומת סוכות שבהם חוגגים אתנו שבעים אומות העולם.

אנו סופרים את ספירת העומר ארבעים ותשעה יום כדי להתנקות מטומאת מצרים וביום החמישים לאחר שנטהרנו, אנו זוכים לקבל תורה בקדושה ובטהרה.

טומאת הנידה והיולדת היא בדרך כלל שבעת ימים. לאחר שבעת הימים, האישה נטהרת וביום השמיני היא טהורה.

ביום השמיני כאשר היולדת טהורה ויולדת זו היא בית הגידול של וולדה. כך כאשר היולדת טהורה, הוולד נכנס בברית המילה, שהיא ברית בין הקב"ה לישראל.

שבת שלום,

שאול ענברי