פרשתנו מתחילה בהולדת עשיו ויעקב.

בפרשה כתוב שיצחק אוהב את עשיו ורבקה אוהבת את יעקב.

שאלתי, מדוע יצחק אוהב את עשיו ורבקה אוהבת את יעקב?

שאלתי זו, מפני שההיגיון אומר, שיצחק אחרי שהיה בעקדה, שהיה אירוע נשגב ורוחני שיצחק חווה התקרבות לה', היה צריך לאהוב את יעקב, שיעקב היה איש תמים יושב אוהלים (למד תורה).

לעומת זאת, רבקה שבאה מעבודת גילולים ולא הייתה לה כלל מגע עם עבודת ה', צריכה לאהוב את עשיו, שעשיו היה איש יודע ציד איש שדה (ללאו מגע עם עבודת ה').

התשובה הפשוטה ואולי המוכרת, שיצחק אחרי העקדה לא חזר לחיים ולא הכיר את עשיו ולכן אהב את עשיו בנו בכורו ורבקה כבר שהתה מספיק שנים עם יצחק והייתה כבר עובדת ה' ולכן אהבה את יעקב.

אך אני חושב שיש תשובה נוספת שיכולה להאיר אור נוסף על יצחק ורבקה ועל עבודת ה' שלנו.

במה דברים אמורים.

 הקב"ה דורש מאיתנו להיות עבדיו בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו. אפשר לומר במילים אחרות, לעובדו בכל גופנו ובכל נפשנו.

אך דרישה נוספת יש להקב"ה, הוא חושק שאנחנו כבני אנוש, נחייה את החיים הגשמיים בארץ.

ללא שהיה הקב"ה חפץ באחת מהדרכים האלו, לא היה מעניק לנו אחת מדרכים אלו.

השילוב של דרכים אלו, הוא הכרחי לנו.

מפני שאנחנו בנים ועבדים לה' וגם אנחנו בני אנוש.

לאחר ששילוב זה הוא רצונו של הקב"ה, נבין מדוע יצחק אוהב את עשיו ורבקה אוהבת את יעקב.

נתחיל ביצחק.

כבר הזכרנו, שיצחק אחרי העקדה, היה קשה לו לחזור לחיים הארציים, למרות ניסיונותיו השונים.

מפני כך, יצחק אהב את עשיו.

אהבה זו מקנה ליצחק הזדהות עם עשיו וכך יצחק מתחבר לחיי המעשה שהם החיים הגשמיים.

נמשיך ברבקה.

רבקה באה ממקום עבודת גילולים, כפי שאמרנו בתחילת דברנו.

אהבת רבקה את יעקב, מקנה הזדהות עם יעקב וכך רבקה מתחברת לחיי הרוח ולה'.

צריך לזכור, שמושג "אהבה", הוא ללא תנאים בדרך כלל.

שנזכה בע"ה לדעת לשלב בין חיי הרוח לחיי המעשה.

נקודה לדיון: האם אתם משלבים בין חיי הרוח לחיי המעשה ואיך?

שבת שלום
שאול ענברי