בפרשתנו יצחק אבינו מברך את בניו.
רצון יצחק לברך את עשיו.
רבקה שומעת את רצונו של יצחק ומצווה את יעקב לעשות מעשים לקבל את הברכה במקום עשיו.
יעקב עושה ככל שאמו אומרת לו.
בחלק מהמעשים יעקב אינו עושה דבר, כגון הכנת האוכל, הלבשת הבגדים וי"א שיעקב לקח את העיזים שהיו של רבקה. כך מסביר רש"י בשם מדרש רבא, שיצחק כתב בכתובה שהוא נותן לרבקה שני גדיי עיזים בכל יום. הדבר אומר שיעקב לא גזל מהצאן של יצחק ואף לא לקח מהצאן שלו (אם היה לו).
יעקב נכנס לקבל את הברכה ומדבר בלשון מכובדת ליצחק.
יצחק שומע שהקול זה קולו של יעקב ומברך אותו.
אחר כך עשיו מקבל את ברכתו של יצחק.
אני חושב שאין זה משנה מי קודם קיבל את הברכה. אלא כל בן קיבל את ברכתו המגיעה לו.
אעשה השוואה בין הברכות שיצחק נותן ליעקב ולעשיו.
יעקב – ראשית מטל השמים – טל יורד תמיד לאט ולא כמו גשם שלעתים יורד בחוזקה. משמני הארץ – תבואת הארץ.
עשיו – ברכה זהה אבל הפוכה. ראשית משמני הארץ ואח"כ מטל השמים.
סיכום של ברכה זו – יעקב מחובר לרוח, לנשמה. מפני שראשית מוזכר שיעקב יקבל מטל השמים (מטל השמיים זה סימן לרוחניות ולנשמה). עשיו מחובר לגשמיות. שמשמני הארץ מוזכר בתחילה (שמני הארץ זה סימן לחומריות ולגשמיות).
(חלק הבא בברכה)
יעקב – אתה יעקב תהיה ראש לאחיך (לעשיו) ועשיו ישתחווה אלייך.
עשיו – יצחק אומר לעשיו את כל הברכות נתתי ליעקב, שהוא יהיה ראש וישתחוו אליו ואי אפשר לשנותה.
עשיו – הבנה של "אתה תחיה על חרבך". שעשיו יצטרך להילחם על מקומו ואת אחיך תעבוד.
רואים שברכות אלה כוונו לכל אחד מהאחים לפי מידותיו.
בנוסף בעתיד לבוא אולי הברכה ליעקב תתגשם שישתחוו לך לאומיים.
שנזכה בע"ה שכל הברכות שאנו רוצים ומתברכים יתגשמו.
שבת שלום
שאול ענברי