אנחנו פותחים ספר חדש, ישראל משועבד במצרים.

משה רבנו הובא לבת פרעה, אחר שגדל.

כאשר משה גדל עוד יותר, משה יוצא לראות את סבלות אחיו.

התוצאה מיציאות אלה והמעשים שמשה עושה בזמן היציאות, שמשה בורח למדיין.

בעת רעיית הצאן של יתרו, משה רואה את מלאך ה' מתוך הסנה שהוא בוער ואיננו אוכל.

אפשר  להבין את מעשה הסנה, שיש כאן שתי מראות, מראה נבואי ומראה טבעי.

משה מתקרב לסנה, כדי לראות יותר טוב את הסנה.

להבנתי, ראייה זו היא ראייה טבעית.

בעת ההתקרבות למראה זה, ה' אומר לו של נעליך וכו' ובעת הזו משה מסתיר פניו מא-להים.

התקרבות זו, היא התקרבות פיזית.

אך הדיבור הוא בנבואה וגם הסתרת הפנים, להבנתי היא תוצאה של הדיבור הא-להי, לכן זה לא מעשה טכני אלא עבודה פנימית.

(עבודה פנימית, היא התקרבות נשמתית לבורא עולם. מושג זה מאד קשה להגדרה, מפני שמושגים שדברים הנוגעים לשכינה או לדברים שאינם נראים, כל אדם תופס בדרך אישית).

הקב"ה אומר למשה מדוע עליו להוציא את ישראל,  הקב"ה משתמש במראות שמשה ראה במצרים (כפי שציינו למעלה).

מהעת הזו, משה הופך להיות גדול הנביאים של  עם ישראל.

ישראל בעת שהותם במצרים ובמדבר אמונתם בעיקר מסתמכת על ניסים שהם מראות על טבעיים.

בזמננו אין לנו נביאים, לכן אין אמונה בנביאים וגם אין את הידיעה שבוקעת מתוך הלב מה היא אמונה זו.

כיום יש לנו שני סוגי אמונה, אמונה במראות הטבע, לפעמים אנו אומרים על מראה, מה רבו מעשיך ה', זו אמונה מראות הטבע. סוג שני של אמונה, הוא בכל דרך של לימוד, אין זה משנה מה לומדים ואיך לומדים. קיימות מספר דרכי לימוד, לימוד עצמי מתוך ספר, לימוד בחברותא\קבוצה קטנה, שיעור וכו'.

איש איש בוחר כיצד להתחיל ולהמשיך את אמונתו.

אעיד על עצמי, שאמונתי לא יציבה ולפעמים אני מרגיש שאני מתחיל מחדש לבנות את אמונתי.

איני מתבייש, שאמונתי כך, מפני שאמונה בה' זה קשה.

מפני כך, דרכי היא כל פעם אחרת ואף פעם אני לא מתייאש מלחפש את האמונה.

שנזכה בע"ה להאמין בה' תמיד.

שבת שלום

שאול ענברי