פרשת נח: צהר פתח של תקווה
ה' אומר לנח לעשות תיבה, שתשמור עליו ועל משפחתו והחי. בימי המבול.
חלק מהמבנה כלל צהר.
צהר זה חלון קטן.
חלון זה היה לצורך יציאה של העורב והיונה מהתיבה, לבדוק אם האדמה התייבשה ולצאת מהתיבה.
שאלתי, האם היה צריך לצאת מהתיבה לבדיקה?
תשובתי, לא היה צורך בכך. מפני שהקב"ה היה יכול לתת סימן לנח, לזמן הנכון שיש לצאת מהתיבה.
אחר תשובתי, שאלתי נשארת ועומדת.
מפני כך, לדעתי צריך לתת תשובה שתיתן מענה לאדם הנמצא בתיבה.
אסביר,
לנח הנמצא בתיבה בימי המבול, חייב להיות פתח של תקווה.
ה' צריך לתת פתח מוחשי לנח ולכל האנושות.
הסיבה לכך, שתורתנו אינה רק אמונתית או פילוסופית.
תורתנו בנויה על מעשה האדם.
הקב"ה מכיר את האדם ויודע שהאדם זקוק לעשייה, כדי להתקרב אליו.
מפני כך, אנו חווים בתורתנו, תנועה של האדם וקבלת מצוות ושפע דברים של מעשה האדם.
עכשיו ניתן להבין מדוע הצהר הוא מענה של תקווה לנח ולכל אשר עמו בתיבה.
תקווה זו נותנת אפשרות לבדוק האם התייבשה האדמה.
מפני שבעת שנח חש בעצמו או ע"י שהוא קבע לעצמו שאפשר לצאת מהתיבה, הוא מתקרב לה'.
מסקנתי מפרשת הצהר, שהקב"ה מעניק לכל אדם צהר והאדם צריך לראותו ולהשתמש בו.
אתן שתי דוגמאות לכך.
- אנו יודעים שלכל אורך הדורות, יהודים רבים נאחזו באמונה ובמעשים יהודים בשעות משבר ושואה הגדולות ביותר לעמנו. אפשר לראות מזמנים אלה, שיהודים אלו השתמשו באמונה היהודית ובמעשיה, כחלון של תקווה וחלון זה נתן להם כוח בעת השעבוד.
- בזמני משבר שלי מפני מגבלותיי. אני בזמנים אלה נאחז בלימוד תורה ובתפילה, כפתח של תקווה. פתח זה נותן לי דקות ושעות להתנתק ממשברים שפוקדים אותי. בזמנים אלה וגם עתה אני מודה להקב"ה שהעניק לי עתים אלה.
שנזכה בע"ה למצוא חלונות של תקווה ולהפיק את מרב התועלת מהם.
נקודה לדיון: האם יש לכם חלונות של תקווה? מה הם החלונות האלה ומתי אתם משתמשים בהם?
שבת שלום
שאול ענברי