"כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיך" (דברים כג,טו)
בפרשתנו משה מורה לנו כיצד להתנהג במחנה בשעת מלחמה. בשעת מלחמה כאשר הלוחמים כל ראשם מופנה לחשיבה כיצד להתגבר על אויבם ואין להם פנאי למחשבות אחרות. בשעה זו משה אומר לנו שאנו צריכים לחשוב ולשמור על קדושת המחנה. לדוגמה משה מורה לנו לכסות את היציאות שלנו, שלא יהיה דבר ערווה, הכוונה לדבר ערווה, ללבוש לא צנוע או לכל דבר המביא למחשבה או להרהור בנושאים שבינו לבינה שלא ע"פ ההלכה.
השאלה שאעסוק בה, מדוע משה אומר ללוחמים דברים שאינם קשורים ישירות לשעת המלחמה ובנוסף משה אומר להם דברים נשגבים על קדושת המחנה בשעת מלחמה. כאשר אין פנאי לשמוע כלל דברים אלה?
תשובה: משה מנסה לומר ללוחמים ולנו, שהקב"ה נמצא בכל מקום ובכל עת ולכן עלינו להתנהג כל הזמן כפי שראוי להתנהג לפני הקב"ה. חובה זו מוטלת עלינו גם בשעות הכי קשות שלנו. מפני כך משה אומר עתה לפני המלחמות בארץ. המלחמות יהיו קשות מאד ולא יהיה זמן לחשוב על הדברים האלה בזמן המלחמות.
פרשה זו מלמדת אותנו, שעלינו להתנהג תמיד כפי מתנהגים עובדי ה'.
תפילה להתנהג כראוי ולזכור את ה' תמיד
אנא ה' הגדול והנורא.
השולט על הכל והכל בידיו.
תקל עלי בשעות הקשות והזכר לי את כבודך בכל עת.
בזכות כך אירא ואזכור אותך תמיד.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר