בסוף פרשתנו משה מזכיר לנו למחוק את זכר עמלק ולא לשכוח את מצווה זו.
כזכור, עמלק נלחם ימים ספורים לאחר יציאת מצרים.
ישראל עדיין באימת השעבוד ובאימת רדיפת מצרים אחריהם וחוסר מים לשתייה.
בשעה זו, כאשר ישראל תשושי כוח, עמלק נלחם בהם.
תוצאות המלחמה ידועים לכל ולא נרחיב כאן בזה.
מפני כך, הקב"ה מצווה למחוק את זכר עמלק ולא לשכוח את מצווה זו.
הבנת מצווה זו אינה אומרת שפעם אחת להרוג את עמלק, אלא שבכל פעם שרואים עמלקי, צריך להורגו
אם כך, מצווה זו היא לדורות ולכן כתוב לא לשכוח מצווה זו.
יתכן שמצווה לא לשכוח, היא מפני שישראל רחמנים ולא חפצים להרוג איש.
אנו רואים ששמואל שולח את שאול להילחם באגג מלך עמלק ושאול אינו הורג את אגג.
מלחמה זו הייתה אחר מספר דורות, אחר צווי ה'.
מדוע אני מדגיש שמצווה זו היא לדורות?
היינו יכולים לחשוב שאם רואים קבוצה של עמלק והורגים אותה, בזה יצאנו י"ח מחיית עמלק.
מפני כך , כתוב לא לשכוח למחוק את עמלק.
נראה לי שאפשר לומר על מצווה זו, אין אתה בו חורין להתבטל ממנה.
אני מרגיש שהדברים נכונים ביום יום.
אדם רץ מבוקר עד ערב, משקיע, עובד ובסופו של יום, אדם יכול לומר, לא הספקתי היום לעשות מאומה.
אדם צריך לא לשכוח, שיש יום נוסף מחר ואין חייבים להספיק הכל ביום אחד ובנוסף אי-אפשר לעשות הכל ביום אחד.
אתן דוגמה ממני.
אני רוצה ב"ה ללמוד הרבה תורה.
אך הרגשתי שאיני מספיק כל מה שרצוני ללמוד.
תמיד עלי לא לשכוח שיש יום נוסף מחר ולא להיכנס לייאוש ולהתבטל בכלל מתורה.
שנזכה בע"ה לגמור כל דבר בזמנו.
נקודה לדיון: כיצד תשכנעו את עצמכם, שלא צריך לגמור הכל ביום אחד?
שבת שלום
שאול ענברי