ספר ויקרא נפתח בפסוק (א,א), "וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יהוה אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר".
רש"י על פסוק זה, אומר "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה וכו'".
השאלה שברצוני לשאול, מודע רש"י מפרש "לשון חיבה"?
צריך לראות קצת בראייה כוללת, כדי להבין פירוש זה.
אתחיל בפרשת הסנה.
כאשר ה' מתגלה למשה שם, לפני שה' מתחיל לדבר עם משה ה' קורא אליו.
מקור נוסף שאנו רואים קריאה של הקב"ה, לפני קבלת עשרת הדיברות.
בזמן שהקב"ה יורד על הר סיני ואומר למשה שהעם לא יעלה להר, תחילה ה' קורא למשה.
מסקנתי ממקורות אלה, שהקב"ה קורא במעמדים נשגבים, שהמפגש ישיר, הקב"ה תחילה קורא למשה.
עתה אנו יכולים להתבונן בפסוקנו ולראות שהסיבה לקריאה, היא אותה סיבה שראינו.
הקריאה אצלנו באה אחר שבסוף ספר שמות, משה לא היה יכול להיכנס לאוהל מועד, מפני הענן ששכן עליו.
הסיבה שענן היה עליו, מפני שכבוד ה' שכן בתוך המשכן.
עתה ה' מדבר עם משה מתוך אוהל מועד (אין המקום להיכנס אם יש או אין הבדל בין אוהל מועד למשכן), כאשר ה' שוכן במשכן ורואים שוב מפגש ישיר בין ה' למשה ויש כאן קריאה למשה.
מדוע במפגשים הישירים האלה ישנה קריאה לפני המפגש ?
תשובה, המפגש עם הקב"ה, הוא מפגש מרתית מיראה וצריך לפני מפגש מסוג זה, להיות הכנה.
כך שהקריאה לפני מפגש כזה, היא קריאה של חיבה, הקב"ה אומר למשה, אני רוצה לדבר איתך עכשיו.
רואים כאן, שאפילו משה גדול הנביאים, היה צריך הכנה.
אם משה היה צריך להכנה זו, אנחנו בוודאי צריכים הכנה למפגשים או אפילו רק מילה אחת טובה או חיוך קטן, שנרגיש ונדע שמישהו מתייחס אלינו.
בשבת שעברה, הלכה לעולמה בישובי. אמא אלכסנדר אשר אולי ידעה מילים ספורות בעברית או לא ידעה כלל עברית, אך לראות את חיוכה לכל אדם, הספיק.
שנזכה בע"ה להפנים את דרכיה.
יהיו הדברים האלה, לזכרה.
שבת שלום
שאול ענברי