אנחנו בישורת האחרונה של התורה.
פרשתנו הם דבריו הכמעט האחרונים של משה.
משה אומר לישראל שה' ישמיד את הגויים ולא יעזבנו.
בנוסף משה מצווה את מצוות הקהל, שהיא מצווה לקרוא את התורה באוזני כל ישראל וגם כל אחד מישראל מצווה לכתוב תורה לעצמו.
הסיבה לכך, לירא את ה' ולשמור את מצוותיו.
שאלתי בנקודה הפרידה של משה מאתנו, האם דברים אלה ראויים לאמר או דברים יותר גשמיים ראויים לאמר, כגון: לפרוש את תכנית ירושת הארץ, למסור כלים לעם היאך להתמודד מעתה.
תשובתי, משה אדון הנביאים אינו מדבר בשעה זו דברים שהם חולפים ועוברים מהעולם כהרף עין.
עתה משה מרגיש צורך לומר דברים שאינם כלים מהעולם לעולם וילכו עם ישראל עד סוף כל הדורות.
אך מאין לנו עכשיו שמלך העולם ותורתו אמת?
נניח שבדור משה העם נכח וחווה אירועים אלו ולכן הקב"ה גוער כל כך בישראל על ע"ז, אך בדורות הבאים מהי ההוכחה לכך?
תשובתי, אני מתבונן בטבע שסביבי ואומר לעצמי שלא יתכן שטבע זה לא יופעל בלי בעל בית לעולם.
מפני שאילו לא היה בעל בית לעולם לא היה סדר לטבע ואולי הטבע היה מתנהל ללא סדר.
בנוסף, אם התורה לא הייתה מה' יתברך, היא לא הייתה קיימת כלל היום ואילו היום היא נלמדת ומתפתחת כל הזמן.
סיבות אלה, נותנות לי ואולי לאנשים נוספים כוח להאמין בריבנו של עולם ובתורתנו שהיא אמת.
מפני כך, משה אומר דברים אלה עתה.
נקודה לדיון: האם אתם מאמינים במלך העולם ובתורתו? כיצד אתם מבססים אמונה זו?
שבת שלום
שאול ענברי