בפרשתנו משה מברך את שבטי ישראל.
תחילה משה מברך את ישראל, שהתורה היא מורשה קהילת יעקב.
צריך להסביר ברכה זו.
ההסבר, שהתורה שייכת לכל ישראל.
הבנתי בהסבר זה, שכל אחד מישראל המראה נכונות להיות שייך לתורה, באפשרותו לעסוק בה כרצונו.
התנאי היחידי לראות את עצמך שייך לקהילת יעקב.
שייכות זו אומרת לא להביע דעה שנוגדת את התורה.
אחר הברכה לישראל, משה מתחיל לברך כל שבט.
אתן מספר דוגמאות לברכות אלה.
תחילה משה מברך את שבט ראובן.
ברכתו, שראובן ימשיך לחיות למרות חטא בלהה.
ברכתו ליהודה, שה' ישמע את תפילת מלכי יהודה שיתפללו על אויבנו להצלחתם במלחמותיהן.
בנוסף, מברך את שבט יהודה, עקב תפילותיהן, כאשר ילחמו בשבט יהודה, יבואו לעזור להם.
ברכתו ללוי, ששבט לוי מדבר עם השכינה וזו מעלה נשגבה.
שבח נוסף, ששבט לוי לא התלונן בפרשת מסה מי מריבה, עם שאר העם.
כך משה מברך כל שבט ושבט.
האם משה לא ידע את הפגמים ואת החסרונות של השבטים?
בטח משה ידע פגמי וחסרונות עמו.
אך משה ידע שיש עת לברך ויש עת להוכיח.
עתה משה ידע שזו עת לברך.
מפני שמשה עכשיו עוזב את עמו וישראל מתחיל דרך חדשה.
בעת הזו צריך לחזק את העם ולכן משה מברך.
בנקודה זו של סיום נראה לי שכל אחד יכול לברך את עצמו ואת כל מי שהוא חפץ לברך.
ברצוני לברך אותי ואת כל הרוצה להתברך מברכתי.
שנה טובה לישראל.
שנדע לקבל את עצמו וזולתו.
שנהיה מאוחדים.
ששבויינו ונעדרנו וחטופינו יחזרו למקומם.
שנקבל את הרצון לקבל את הקב"ה.
שכל אחד ואחת ישמח בעיסוקו ובעיסוקה.
שנזכה בע"ה רק לברך ולהתברך.
נקודה לדיון: מתי אתם מרגישים צורך לברך?
חג שמח
שאול ענברי