מספר פעמים בפרשתנו מופיע קיום בהקשר לארץ.

אתן דוגמה, בדברים (ד,א) כתוב, "וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְקֹוָ֛ק אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם".

השאלה אשר עולה מפסוק זה, מדוע מצוות התלויות בגוף, כגון, שבת, תפילה, מזוזה וכו', הן יהיו חייבות רק בארץ ולא גם בחוץ לארץ?

בנוסף, כתוב בפרשת עקב (יא,יח), "וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם".

רש"י מסביר על הפסוק ד"ה ושמתם את דברי, "אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים".

רש"י מסביר בפרושו, שבגלות מקיימים מצוות כדי שלא נשכח אותן בשובנו ארצה.

ניתן לומר שהשאלה מתחזקת עם פרוש רש"י.

אנסה לתת תשובה או כיוון לתשובה.

כאשר הקב"ה אומר לאברהם ללכת לארץ, הקב"ה מבטיחו שבארץ זו יעשה אותו לגוי גדול.

בהמשך, בברית בין הבתרים הקב"ה מבטיח לאברהם שלאחר שיעבוד מצרים, ישראל ישובו לארצם.

 הצד הנוסף, שהארץ אינה מובטחת למי שאינו מקיים מצוות.

בדברים (ד,כג) כתוב, "הִשָּׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּֽן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ".

התוצאה מאי שמירת הברית, כתובה מספר פסוקים אחר פסוק זה.

בדברים (ד,כז) כתוב, "וְהֵפִ֧יץ יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה".

אנו יכולים לראות שהארץ המובטחת לאברהם אבינו, היא מובטחת לנו רק אם נשמור את ברית ה'.

שאול ענברי