אנחנו במערכה האחרונה ליציאת מצרים.

עתה א-להים מצווה את ישראל לשחוט שה, שהוא אלוהי מצרים.

אומנם אנו מצווים לשחוט (לעשות שפטים בכל אלוהי מצרים), אך יש מספר תנאים לשחיטה זו.

תנאי 1: שה אחד לכל בית. בית אחד צריך לאכול את כל השה.

2. כאשר מספר הנפשות מועט בבית אחד לגמור את השה, צריך להזמין שכן לאכול עמו את השה. מפני שצריך לאכול ולא להשאיר דבר לאכילה. נראה לי, שאכילת שה שלם, מורה לישראל את המידה לעשות שפטים. אכילה חלקית, מראה על בזיון ואכילה שלמה היא אכילה מכובדת.

3. צריך לאכול שה תמים. ישראל אוכלים אכילה מכובדת ולא אכילה של בזיון. אכילה זו מראה את החשיבות שיש לבדוק את המאכל לפני אכילתו ולא אכילה ללא בדיקה.

תנאים אלו הם היחס של ישראל לאלוהי מצרים. למרות שאנו שוחטים את אלוהי מצרים.

צריך להעיר, ששערי פרשנות לא ננעלו ואפשר לפרש פרשה זו בצורה הפוכה.

עתה אני רוצה להפנות ליבנו לפרעה ולראות כיצד הוא מתייחס לא-להי ישראל.

אחר שמשה ואהרן באים לפרעה ואומרים לו שישחרר את ישראל. פרעה מגיב, מי ה' שאשמע בקולו לשחרר את ישראל.

תגובת פרעה מזלזלת בא-להי ישראל וזלזול זה נעשה מיד שמשה ואהרן באים לפרעה בפעם הראשונה.

רואים כאן שישראל אינו מזלזל באלוהי מצרים ופרעה מזלזל בא-להי ישראל.

מסקנה זו ניתן להסיק שמי שמתייחס לאלוהים אחרים בכבוד, מתייחס גם לא-להיו בכבוד.

מסקנה זו אנו רואים שאינה נכונה.

מפני שישראל מתלוננים על הקב"ה בעת צרה ועובדים עבודה זרה.

אפשר להבין את תלונתם בזמן צרה.

התלונה, היא מפני אמונתם בה' והם מביעים את צרתן כלפי ה' שהוא מנהיג העולם.

עבודה זרה היא באמת חטא נורא ובגידה בא-להים, שאין לי דרך להסבירה.

אני חושב שמי שיש לו קצת אמונה, תמיד יישאר קצת מאמין ויוכל לחזור בתשובה .

שנזכה בע"ה תמיד להאמין בה' ולחזור בתשובה.

שבת שלום

שאול ענברי