פרשת משפטים – לראות כל אדם כאדם
"וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ." (שמות כג,ג)
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ, בְּרִיבוֹ" (שמות כג,ו)
לאחר יציאת מצריים ומעמד הר סיני הקב"ה מתחיל לצוות אותנו כיצד להתנהג בחיים. הפרשה מתחילה בדיני עבד עברי ואמה עבריה כיצד מתנהגים אליהם. לאחר מכן הפרשה עוברת לדיני נזיקים דוגמא: מה קורה אם שור שלי נגח את שור חברי? בהמשך הקב"ה מורה לשופט איך לשפוט. כחלק מההוראות הקב"ה מורה את שני הפסוקים שציטטנו למעלה.
ברצוני להסביר את הפסוקים הללו.

1. "וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ." – הכוונה של פסוק זה היא, שלשופט אסור להעדיף לטובה אדם במשפט למרות שהוא עני (דל).
2. "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ, בְּרִיבוֹ" – הכוונה של פסוק זה היא, שהשופט לא יקפח אדם במשפט מפני שהוא אביון.
   מדוע צריך להזהיר את השופט מצד אחד לא לרחם על העני ומצד שני לא לקפח אותו?
   תשובה:
   לדעתי הקב"ה מורה לנו להסתכל על האדם באשר הוא. אתן דוגמה להסביר את כוונתי. איני רוצה שירחמו עלי, מפני מוגבלותי. יחד עם זה, איני רוצה שלא יטילו עלי חובות כמו שמטילים על כל אדם אחר או שלא יתנו לי זכויות אשר מגיעות לי.
   אני כותב דברים אלו מפני שגם אני נכשל בזה, כאשר יש לי דעה קדומה על אדם מסוים, איני מצליח לראות אדם זה באשר הוא.