פרשת כי תשא: הבנאי לא צריך רק ידים טובות
"וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לא,ג)
בפרשתנו הקב"ה אומר למשה נתתי לבצלאל בן חור תכונות מיוחדות כדי לבנות את המשכן. אחר ציווי ה' לבנות משכן ולעשות את בגדי הכהונה, מגיע עתה הזמן לבצע את התכניות המפורטות של המשכן ובגדי הכהונה. לשם כך זקוקים לבנאי או לקבלן מקצוען שיעסקו במלאכת הקודש הזו. הקב"ה מודיע למשה, יש לי אדם הראוי למלאכה הזו מפני שיש לו את התכונות של חכמה, תבונה ודעת.
השאלה שאעסוק בה, מדוע הבנאי של המשכן זקוק לתכונות אלה ולא לתכונת הרגילות של בנאי?
לפני שנשיב לשאלה זו נסביר כל תכונה ותכונה.
"חכמה" – אדם שיש לו קליטה טובה.
"תבונה" – אדם המבין דבר מתוך דבר זה אדם עם תבונה.
"דעת" – אדם שיש לו יכולת לראות את התמונה בכללותה.
אחר שהגדרנו תכונות אלה וראינו שהן לא התכונות הכי נדרשות לבנאי, עלינו להסתכל על בניית המשכן בצורה שונה מבניין רגיל. בניית המשכן היא בנייה לא רגילה, היא בנייה שדורשת יראת שמיים וכובד ראש ומחשבות של הבונה יהיו לשם שמיים בעת הבנייה. מפני שבנייה זו היא לכבוד ה'. לכן מבצלאל נדרשו התכונות של חכמה בינה ודעת.
אתן שתי דוגמאות לשתי מצוות הדורשות דבר נוסף מעבר למה שצריך כדי לקיים את המצווה. דוגמה ראשונה, בבניית הסוכה יהודי מחויב לשים את הסכך. הכוונה בהלכה זו, שכדי שהסוכה תהיה כשרה יהודי צריך לגמור את הסוכה. דוגמה שנייה, אפיית מצה מצווה צריכה כוונה בעת אפייתה. ללא כוונה זו המצה לא תהיה מצת מצווה. דוגמאות אלו מראות שיש מצוות שעל מנת שהן תחשבנה מצוות ולא מעשים שבכל יום, צריכות דבר נוסף מחוץ לפעולות המעשיות לפחות לכתחילה.
פרשה זו מלמדת אותנו, שאם רוצים לתת משמעות למצוות שלנו. עלינו להתכוון בשעת קיומן שיהיו לשם שמיים.
תפילה שמצוותינו יהיו לשם שמיים
למנצח לנותן מצוות התפילה.
אתה ציוותנו מצוות לקשר אותנו אליך.
אנא נותן המצוות תן לנו חכמה, תבונה ודעת ללמוד ולהגות במצוותיך.
בזכות כך נדע מה לכוון בכל מצווה.
אך אין אנו יכולים לכוון לך בכל שעה ושעה מפני שאנו לא קרובים אליך די הצורך.
לכן נותן המצוות הדלק בנו אור קטן בשעת קיום המצווה שיזכיר לכוון לשמך.
בזכות כך נכוון לך.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר