פרק ב משנה ח אבות דרבי נתן

"איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם?
שחכמים אומרים קרית שמע של ערבית עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד קרות הגבר.
כיצד?
אדם בא ממלאכתו, אל יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע, נמצא ישן כל הלילה ואינו קורא.
אלא: אדם בא ממלאכתו בערב, ילך לבית הכנסת או לבית המדרש.
אם רגיל לקרות – קורא
ואם רגיל לשנות – שונה
ואם לאו – קורא קריאת שמע ומתפלל.
וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

רבן גמליאל אומר: פעמים שאדם קורא אותה שתי פעמים בלילה.
אחת עד שלא יעלה עמוד השחר
ואחת משיעלה עמוד השחר.
ונמצא יוצא בה ידי חובתו של יום ושל לילה.

עמדו חכמים והרבו ועשו סייג לדבריהם"

חכמינו עשו סייג לעד מתי מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית. חכמים אומרים מותר לקרוא עד חצות ולא עד עלות השחר. שמא אדם יחזור הביתה מעבודתו ויעסוק בדברים אחרים וישכח לקרוא שמע. אלא אדם צריך ללכת מעבודתו ראשית לבית הכנסת או לבית המדרש ולומד ואח"כ קורא שמע ומתפלל. אם אדם אינו עושה כך, הרי הוא עובר על דברי חכמים וחייב מיתה.
סיבה נוספת לסייג זה . לדעת רבן גמליאל מותר לקרוא שמע עד עלות השחר. אדם שיקרא שמע, לא ידע אם קריאה זו נחשבת לקריאה של ערבית או של שחרית. לכן חכמים עשו סייג זה.

השאר תגובה