"הרי הוא אומר: (שם) "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו", מכאן אמרו:
אל יתייחד אדם עם הנשים בפונדק, אפילו עם אחותו ועם בתו, מפני דעת הבריות.
לא יספר עם האישה בשוק, ואפילו עם אשתו, ואין צריך לומר עם אישה אחרת, מפני טענת הבריות.
לא ילך אדם אחר האישה בשוק, ואפילו עם אשתו, ואין צריך לומר עם אישה אחרת, מפני טענת הבריות.
נאמר כאן "לא תקרבו", ונאמר להלן "לא תקרב" לדבר המביא לידי עבירה, לא תקרב – הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור.
לפיכך אמרו חכמים:
הרחק מחטא הקל, שמא יביאך לחטא חמור.
הוי רץ למצווה קלה, שיביאך למצווה רבה.

הרי הוא אומר: (שיר ז) "בטנך ערימת חטים סוגה בשושנים".
בטנך ערימת חטים" – זו כנסת ישראל".
סוגה בשושנים" – אלו שבעים זקנים"".
ממשיכה משנתנו לדון במשמעות של "לא תקרבו". המשנה מסבירה מפני מה אסור להתייחד עם נשים בפונדק ואפילו עם אחותו כיוון שהבריות שנמצאים בסביבתם לא מכירים אותם ויגידו שהוא מתייחד עם אישה אחרת שהיא לא אשתו, המשנה מביאה דוגמאות נוספות שבהם יש חשש לטעות של הבריות: אסור לאדם לספר עם האישה בשוק ולא לדבר ואפילו לא ללכת עם אשתו ברחוב. המשנה ממשיכה לומר שהאיסורים החלים על איש ואשתו בזמן נידתה, איסורים אלה חלים כל הזמן על איש ביחס לנשים אחרות שהם לא אשתו גם בזמן שהם לא נידות. חכמים אמרו הרחק מחטא קל, כגון הסייגים, שלא תבוא לחטא חמור, כגון תשמיש המיטה. הם אמרו דבר נוסף, תקיים מצווה קלה ובזכותה תקיים מצוות חמורות. המשנה דורשת את הפסוק בשיר השירים שעם ישראל משול לערימת חטים, כיוון שאנו רבים. שבעים הזקנים משולים לסוגה בשושנים, כיוון שאין הרבה חכמים וגם אין הרבה שושנים.