פרשת האזינו נפתחת, באמירת דברים נשגבים של משה לישראל.
תחילה משה אומר, אני מעיד עליכם את השמים ואת הארץ שהקב"ה בראם והם לא כלים לעולם שלא כאדם בשר ודם, שהוא בן תמותה.
אחר משה מוסיף, שהקב"ה שכל דרכיו שלמות ותמימות ובנוסף שאין עוול במעשיו ובמשפטיו.
אחר הדברים הנשגבים משה מוכיח את ישראל על נטישת דרך ה'.
הביטויים אשר משה משתמש בהם הם חריפים עד למאד.
דוגמאות לביטויים אלה, "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ", "יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ" ועוד ביטויים כאלה לאורך הפרשה.
שאלתי, היאך אחר דבריו הנשגבים של משה, אפשר עדיין לחטוא?
תשובתי, האנשים מטבע ברייתם ראייתם מצומצמות ואין להם אפשרות לראות או לחשוב על דברים נשגבים או כמעט כלל או בכלל לא.
כוונתי לדברים שאינם נראים, לדוגמה, הקב"ה, תורה מן השמיים, כל דבר שכתוב בתורה אפשר לפרש בארבעה רבדים ולעתים פירוש מסוים לא מתיישב על השכל. מפני שפירוש זה נראה רחוק משכלנו. אחת הסיבות של מרחק זה יכולה להיות זוית הראייה המצומצמת שלנו.
כך בכל תחום בחיינו.
לדוגמה, כאשר לומדים היסטוריה, אנו מסתמכים על עדויות ומסמכים הסטורים. ניתן לומר שההסתמכות היא וודאית. אך ניתן לומר שכל הידע הזה הוא ידע של אמונה. מפני שאין לנו את היכולת המוחלטת להוכיח את העבר. בגלל שהעבר עבר והוא נכנס לגדר של אמונה.
דוגמה נוספת, תחום המדעים. ככל שנעמיק לחקור, לעולם נגיע לנקודת שאי-אפשר להוכיחה אשר אני קורא לה נקודת האמונה.
אפשר לראות אותה נקודה שראייתנו מצומצמת בחיינו.
אני יכול לומר שאיני יודע למה אני עובר את מה שאני עובר.
הנקודות שמנינו כאן, צריך לגשת אליהן בראייה גדולה ורחבה
כאשר ניגש בצורה כזו לדברים, אולי נצליח להבין דברים שנשגבים מבינתנו.
שנזכה בע"ה לראות בראייה גדולה ורחבה וכך להבין דברים נשגבים.
נקודה לדיון: היאך אתם יכולים לראות דברים נשגבים?
שבת שלום
שאול ענברי