הערה: בדבר תורה אשתמש במילה "רוחני" כוונתי "לנשמה"
בפרשתנו מחליפים משמרות.
אחרי שמשה ואהרון חוטאים במי-במריבה, ה' מצווה את משה להחליף את אהרן הכהן בבנו אלעזר.
אלעזר הוא הבן השלישי אחר נדב ואביהו שמתו.
מפני כך, הכהונה הגדולה ניתנת לאלעזר.
הכהונה הגדולה הייתה צריכה לעבור מאב לבן, כפי שרואים כאן.
הקב"ה ציווה למנות כוהן גדול ואת כל הכוהנים וכן ציווה את עבודת המקדש.
כך שהכהן הגדול וכולל כל הכוהנים ועבודת המקדש הם דברים העוסקים בנשמה.
אך הכוהנים ועבודתם הם דברים ארציים.
לכאורה שני המשפטים האחרונים סותרים זה את זה.
הישוב של סתירה זו, הוא כך.
בשעה שהכוהנים עובדים את עבודת המקדש, הם חייבים להיות דבוקים בה' א-להינו.
הסיבה לכך, שעבודת המקדש נועדה לקשר את ישראל לקב"ה.
מפני כך, הקשר שלנו לקב"ה הוא הדבקות, שהיא רוחנית.
כהן כהן לפי יכולותיו ומידותיו ומעלתו הרוחנית, בא-להיו.
עתה נסביר בקצרה מדוע עבודת המקדש היא רוחנית.
הסברנו בפרשת אחרי מות, שהכהן בשעת עבודתו צריך לתרגם את מעשיו למחשבות ולשאול למה מקריבים קורבן זה ומה המשמעות של פעולה זו מבחינה רוחנית (ראו פרשת אחרי מות קדושים תשפה).
כאשר הכוהן אדם רוחני והוא מייצג ומהווה דוגמה לישראל, ישראל באפשרותם להיות רוחניים.
לדעתי כאשר אדם יהיה יותר רוחני, ייטב לו.
אתן דוגמה על עצמי.
כאשר אפסיק לחשוב ולהתעסק עם הגוף שלי והבעיות והאתגרים שגופי מציב לי ואתעסק בדברים המרוממים את הרוח שבי, ייטב לי.
הרוח שבי היא רוח גדולה ואני יודע היטב להפעיל ולהגדיל אותה לדוגמה כאשר אני כותב דבר תורה, לכותב את סיפור חיי, לשמוע שיעור או הרצאה טובה וכו'
אך מדוע גופי מושך את רוחי ולא ההיפך?
נראה לי שאני נמשך אחרי הנראה לעין ואחר הרגשתי הפיזית.
כיצד אתן יותר מקום לרוח?
ראשית אני צריך ולהפנים שיש בי רוח וזה חלק ממני כמו גופי ונפשי.
בשלב אחר כן, לעשות הרבה תרגלי נשימה. תרגילים אלה גורמים לתחילת מודעות נשמתית
אחר התרגילים הללו, כולי תקווה שאהיה פנוי להתעסק בדברים רוחניים.
אך אני צריך כל פעם שהמחשבה מוסטת לדברים חומריים וארציים, לחזור לרוח שזה העיקר.
נקודה לדיון: האם אתם עוסקים בדברים רוחניים? כאשר אתם עוסקים בדברים אלה, איך נשארים בעיסוק זה ולא בורחים למחשבות אחרות?
שבת שלום
שאול ענברי