פרשת אחרי מות פותחת בעבודת יום הכיפורים.
בסדר העבודה ובכלל ספר ויקרא, המרכז הוא הקרבת קורבנות.
רובנו מרגישים שהקרבת קורבנות רחוקה ממנו.
מפני כך, אני מבקש להציע הצעה מחשבתית.
ההצעה היא, כאשר בית המקדש יקום או כאשר אנו מתפללים מוסף או אומרים את סדר העבודה ביום הכיפורים נחשוב לעומק, על פעולה השייכת בעבודה זו וכך נפנים את העבודה זו.
כך נקיים את עבודת המקדש וגם נתכוון יותר בתפילה.
לדעתי, עדיף להבין את עבודת המקדש, מאשר לעשותה בפועל.
מפני שעתה עבודה זו נראית לנו רחוקה מהחיים ולא שייכת לזמננו.
יכול להיות שאם נלמד לפניי ולפנים את עבודת המקדש, נזדהה עמה ונחפוץ לעובדה.
אך צריך לדעת שגם לאחר הלימוד, לחלקנו היא תישאר זרה.
מפני כך, אני מציע הצעה זו.
עתה ברצוני לתת דוגמה מוחשית בכוונתי לרדת לעומקה של עבודה.
הכוהן מקריב פר לחטאת לכפר בעדו ובעד ביתו ביום הכיפורים.
צריך לשאול, מדוע הכוהן מקריב פר לחטאת ולא תור או בני יונה כמו היולדת המקריבה אותם לחטאת?
אסביר את השאלה, מדוע יש שוני בין קורבנות אלו, הרי שני קורבנות אלו מקריבים מפני שאדם חטא?
תשובה, הכוהן מקריב קורבן זה ביום הכיפורים בעת מעמד ציבורי וביום הקדוש ביותר לישראל.
הכוהן בקורבן זה כיפר עליו ועל ביתו (ביתו זה כל הכוהנים).
כאשר הקורבן הוא על שני אנשים ומעלה, הקורבן הוא קורבן ציבור.
מעמד זה ראוי להקריב בו בהמה גדולה, שהיא מסמלת את גודל המעמד הזה.
לעומת זאת, יולדת שרק עתה ילדה ויכול להיות שהיא במכאובים ובנוסף מעמד זה פרטי שלה.
הסבר זה מדוע מקריבים פר לחטאת, אני בטוח שנגעתי בקצה קצהו של סיבת הקרבתו.
אך ככל שנעמיק בפרטים של עבודת המקדש ונפנים, אולי נרגיש שייכות לעבודת המקדש ולתפילת מוסף ובכך נקיים את עבודת המקדש.
זו היא מחשבה חדשה, אשר טומנת בתוכה הרבה קשיים הלכתיים.
לכן, כשיקום המקדש יצטרכו לבוא פוסקי הדור, לעיין בהצעה זו ולפסוק את פסיקתם.
כולי תקווה שפוסקי הדור ישבו בכובד ראש ויפסקו פסיקה נכונה.
שנזכה בע"ה לראות עבודת המקדש על מכונה.
שבת שלום
שאול ענברי