פרשתנו מתחילה בפסוק (ז,יב), "וְהָיָ֣ה׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ".
מובנו של פסוק זה, שאם נשמור ונעשה את משפטי ה', ה' גם ישמור את הברית והחסד אתנו.
אחר פסוק זה, מופיעות מספר הבטחות עקב שמירת הברית.
דוגמאות להבטחות הברית, אהבת ה' את ישראל, ריבוי הזרע ופרי האדמה ודגן וכו'
הבטחות האלה, הן טעמים לברית ה'.
השאלה שצריכה להישאל, מדוע צריך טעמים למצוות?
ניתן לומר שכאשר ה' ציווה מצוות ואנחנו חייבים לעשותן.
מכח שה' מלכו של עולם וביכולתו לצוות ככל אשר חפץ.
אני סבור שזו היא לא דרכו של הקב"ה.
הקב"ה מצווה רק מצוות המוסיפות ערך מוסף לאדם.
ערך מוסף זה, נותן לאדם להתקרב להקב"ה.
נניח שלא היה טעם למצוות, לא היה משמעות למצוות עבורנו וגם להקב"ה, אני מניח שאין טעם לצוות את האדם מצוות שאינן משפיעות עליו.
חלק מטעמי המצוות מופיעות בתורה שבכתב וחלקן בתושב"ע.
עובדה זו, שהטעמים מופעים בתורה שבכתב ובתושב"ע, מהווה להקב"ה ולנו עניין חשוב.
אם טעמי המצוות לא היה עניין חשוב, טעמי המצוות לא היה נכלל בתורה.
שבע"ה נזכה בעזרת טעמים אלה להתקרב לה' בכל לבנו ונפשנו.
שבת שלום
שאול ענברי