קרה לי נס גדול, לפני מספר שנים.
במשך השנים התבוננתי והעמקתי בנסי וחשתי שרצוני להודות.
למי אודה ואיך?
חשבתי וחשבתי ולקח לי הרבה זמן להגיע למסקנה.
מסקנתי הייתה שעלי להודות לבורא עולם השולט על הטוב והרע כאחד.
והימים ימי בית המקדש בתפארתו.
לבי, נפשי וכל גופי חשקו למקדשנו, בהר הקודש בירושלים.
בטרם אוכל להעלות להקריב קורבן תודה לה', עלי להכינו.
אקח בהמה ולחם ומצה, ככתוב בתורה.
חשבתי זמן ממושך, למה דווקא מרכיבים אלה, הם קורבן תודה?
נניח שבהמה, אני מבין.
בהמה היא גדולה ומכובד להביאה לפני ה'.
אך מדוע להביא שני מאכלים שהם ניגודים זה לזה.
הפעלתי את מוחי מספר ימים, עד שעלתה בי תשובה המניחה את דעתי.
מצה זה לחם עוני, שאבותינו היו משועבדים במצרים ולא היה זמן "וראש" לאוכל משובח.
מחשבותיי הלכו, כיצד הייתי לפני נסי.
בטרם הנס, לא ידעתי האם ואיך אנצל מצרתי.
הרי אי-ידיעה זו, הביאה אותי לידיעה שקצת הייתי משועבד, כמו שיעבוד מצרים.
אם כך,. עלי להביא מצה בקורבן התודה.
אחר נסי הגדול, הרגשתי משוחרר וכך הבאתי גם לחם בקורבן התודה.
מאכל של אנשים משוחררים.
כאשר הבנתי את מרכיבי התודה, עליתי לבית מקדשנו בכל תודה ובלבב שלם.
שבת שלום
שאול ענברי