פרשת בחקותי פותחת בפסוק (ויקרא פכ"ו פס' ג), "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם".
רש"י מפרש על הפסוק, "ואת מצותי תשמרו – הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם".
רש"י מפרש, שמירת מצוות, תלויה בעמלה של תורה.
העמל והלימוד, עוזר לנו בקיום ובעשיית המצוות.
עתה ברצוני לטעון שהעיסוק בתורה, עוזר ומוציא את האדם מהעיסוק בעצמו (בצרכיו האישיים ובמעלותיו ובמגרעותיו וכו') ונותן זמן איכות וריענון להתעסק בתורה, (שהתורה לא רק שלו, אלא היא שייכת לכלל ישראל) שמעלה אותו לגובהי מרומים.
הטיעון הזה מסתמך על הרמח"ל במסילת ישרים (פי"ט בביאור חלקי החסידות), "והנה ענין האהבה הוא – שיהיה האדם חושק ומתאוה ממש אל קרבתו יתברך ורודף אחר קדושתו, כאשר ירדוף איש אחר הנחמד ממנו חמדה עזה, עד שיהיה לו הזכרת שמו יתברך ודבור בתהלותיו והעסק בדברי תורתו ואלהותו יתברך, שעשוע ועונג ממש כמי שאוהב את אשת נעוריו או בנו יחידו אהבה חזקה, אשר אפילו הדיבור בם יהיה לו לנחת ותענוג, וכענין הכתוב (ירמיה ל"א): כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד".
בנוסף, ר' חיים מוולוז'ין כותב בנפש החיים (שער ד), "עוד זאת אמרתי לבא במגלת ספר כתוב בגודל החיוב של עסק התורה. על כל איש ישראל יום ולילה. ולהרחיב מעט הדבור בלשון מדברת גדולת יקר תפארתה ומעלתה של התורה. והאדם הישר העוסק והוגה בה בתורת חסד על לשונו לעשות נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש".
ממקורות אלה רואים שכאשר עוסקים בתורה, נגרם להם נחת ועונג וגם לה' נגרם כך.
מדוע יש נחת ועונג לעמלים בתורה?
לדעתי, ממקורות אלה, טענתי בראשית דבריי מוכחת.
עתה אטען שהעיסוק והעמקה הנותן נחת ועונג אינו רק בתורה, אלא כל עיסוק בדבר שאינו קשור ישירות לאדם, גורם עלייה ברוחו של האדם ורצון לעשות דברים נוספים בתחום או בתחומים נוספים.
מפני שנועדנו לעיסוקים האלה וה' חפץ שנעשה דברים גדולים ומרוממים ולא נדוש במשך שעות מרובות בצרכים הקטנים שלנו.
דוגמאות לפעולות שאינן נוגעות ישירות לאדם
לראות סרט, לקרוא ספר, לטייל, לשמוע הרצאות וכו'.
בביצוע פעולות אלו, נרגיש התרוממות ברוחנו ויציאה מעצמנו.
אסיים באמירה אישית, כאשר אני לומד ועוסק בתורת ה', אני מתרומם לגבהיי מרומים ויוצא מהבעיות היומיות שלי וכך אני מרגיש שאני הולך בדרך ה'.
שנזכה בע"ה לצאת מעצמנו וכך נרומם את רוחנו וייטב לנו.
נקודה לדיון: כיצד אתם יוצאים מעצמכם ומרומים את נפשכם?
שבת שלום
שאול ענברי