פרשתנו מתחילה שישראל קרובים למואב ומואב מפחדים ממלחמה עם ישראל.

מפחד זה, קורא בלק לבלעם לקלל את ישראל.

בלעם נענה לבלק ואולם אומר למואב את הדבר שה' ישים בפיו אותו אדבר.

כך היה, בלעם בא וה' מברך את ישראל.

אנו רואים שברכה מסייעת וגם במקומות אחרים ברכה וקללה יש להן חשיבות גדולה, לדוגמה בפרשות בחוקותי וכי תבוא.

מה החשיבות הגדולה הזו?

 החשיבות, היא שנדע שכל דבר ה' מתקיים.

ח"ו זו איננה עוד אמירה בעלמא.

זו איננה עוד אמירה סתמית של אנשים או ילדים שמברכים ומקללים אחד את השני.

כוונתי, אדם פוגש אדם, אומר לו "שלום" או "בוקר טוב" ולא מאד מתייחס ברצינות, או מקלל ללא מחשבה יתרה (כמו ששומעים הרבה פעמים אצל ילדים שאינם שמים לב למה שהם אומרים).

לברך או לקלל, צריך לומר בכוונה ובכובד ראש שהברכה או הקללה תחול על האדם השני.

בנוסף, המבורך או המקולל, צריכים להקשיב בכוונה ובכובד ראש שהן יחולו עליהם.

בדרך כלל, אדם לא רוצה להיות מקולל, לכן לא יתכוון לדברי המקלל.

אך הברכה אני מאמין שיכולה לפעול בעת שיש כוונה משני הצדדים.

בסופו של דבר, הכל תלוי בברכתו של הקב"ה.

בע"ה שנזכה רק לברך ולהתברך.

שבת שלום

שאול ענברי