פרק ו משנה ה'
"גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות
שהמלכות נקנית בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים
בתלמוד בשמיעת האוזן בעריכת שפתים בבינת הלב בשכלות הלב באימה ביראה בענוה בשמחה בשמוש חכמים בדקדוק חברים ובפלפול התלמידים בישוב במקרא במשנה במיעוט שינה במיעוט שיחה במיעוט תענוג במיעוט שחוק במיעוט דרך ארץ בארך אפים בלב טוב באמונת חכמים ובקבלת היסורין"
התורה שהיא הכי מרכזית בעם ישראל נקנית בארבעים ושמונה דרכים, לעומת מלכות וכהנה שהם נקנים בפחות מעלות שיש להם חשיבות פחותה מתורה.
אדם החפץ לקנות תורה צריך ראשית לחפוץ ללמוד תורה, לאחר מכן לשמוע שיעורים וללמד בקול. להבין לעומק את הלימוד, שיהיה הלימוד חודר ללב ומתוך כך לימוד זה ישפיע על אורח חייו של הלומד. וסוג נוסף של לימוד הלומד צריך לקנות לעצמו שהלומד יבין כל דבר בשכלו, לימוד זה נקרא בשכלות הלב. הלימוד צריך להיות באימה כלומר שבמשך הלימוד יהיה במודעות של הלומד שלימוד זה שייך לתורת ה' ושלימוד זה יהיה ביראה ובענווה ובשמחה. לימוד זה צריך להיות ע"י צפייה בהתנהגותם של חכמים וכל אחד ידייק את חברו בלימוד. בנוסף תלמידים הלומדים יחד צריכים לפלפל בלימודם עד שיגיעו לישוב המקרא או המשנה הנידונה. האדם החפץ לקנות תורה, צריך למעט בשינה ושיחת חולין וכן בתענוגות העולם הזה ולמעט בבדיחות ולמעט בעבודה כדי להיות פנוי ללמוד תורה. הלומד צריך לקנות את המידות שהתורה מקנה, כגון: ארך אפיים וטוב לב כלפי הזולת. בנוסף, הלומד צריך להאמין לתלמידי חכמים המלמדים אותו תורה. הלומד תורה ויש לו ייסורים, אדם זה קנה תורה. מפני שאע"פ שלאדם זה יש ייסורים הוא מתאמץ ביותר ללמוד תורה.