פרק ה משנה כ
"יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים
הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך"
יהודה אומר אדם צריך לקחת את התכונות הללו מהחיות המוזכרות במשנתנו ובעזרתן לעבוד את הקב"ה. דבר נוסף הוא אמר, אדם שאינו מפחד ומראה שלא אכפת לו מאיש, אדם זה בסופו יגיע לגיהינום. אך אדם שמתנהג בביישנות מתוך צנעה וענווה, אדם זה בסופו יגיע לגן עדן. ייתכן שיהודה נושא תפילה בסוף דבריו שיהיה לנו בושת פנים ושלא יהיה לנו עזות פנים ובזכות זה ירושלים תבנה במהרה בימינו וה' ייתן לנו את חלקנו בתורתו.