פרשת שמיני: צריך להמשיך לחיות

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה': וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה" (ויקרא י,ו-ז)
פרשתנו בחלקה הראשון עוסקת בתחילת העבודה במשכן ה'. בשעה גדולה זו כאשר אהרן ובניו נכנסים לעבודת הקודש וכאשר בני ישראל שמחים בשמחה זו, מתחוללת תקרית מצערת מאד. שני בניו של אהרן הכהן, נדב ואביהוא עובדים במשכן בצורה לא כשרה וכתוצאה מכך, הם מתים. בשעה זו משה מצווה את אהרן ואת בניו להמשיך בעבודת הקודש ולא להתאבל. הסיבה לצווי זה, שבאותו יום גדול אהרן וגם בניו נחשבו לכוהנים גדולים ולכוהנים גדולים אסור לצאת מהמקדש. הסיבה שלכוהן גדול אסור לצאת מהמקדש, מכיוון שהכוהן הגדול הוא צריך להיות בדרגה רוחנית גבוהה וכל יציאה מהמקדש יכולה להסיט מדרגה זו.
ברצוני ללמוד מפרשה זו דבר אחד, שלמרות הקושי והכאב הגדול שיש צריך להמשיך לחיות. אתן דוגמה: אדם נמצא בדיכאון עמוק. הדבר היחיד שברצונו לעשות, זה לישון כל חייו. אדם זה צריך לזכור שיש לו הרבה דברים בחיים ובשבילם צריך למצוא את הכוחות לצאת מהדיכאון ולהמשיך לחיות. דבר נוסף שאדם זה צריך לזכור שיש לו יעוד בעולם הזה ועליו להמשיך ביעוד זה גם כאשר קשה וכואב מאד. איני חושב שקושי וכאב הן הרגשות נעימות וקלות. אך חייבים למצוא דרך לצאת מרגשות אלו ולהמשיך הלאה. עתה ברוך השם יש הרבה אמצעים שאפשר להיעזר בהם כדי לצאת ממצבים קשים ונוראים אלה ובנוסף יש גם זמן לעשות תהליך ולא חייבים מיד לצאת מהם, בניגוד לאהרן ובניו שנצטווו מיד להמשיך בעבודתם.
שבת שלום
שאול ענבר

השאר תגובה