"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" (דברים יב,א-ב)
חלק ניכר מפרשתנו עוסק בחיוב לקיים מצוות בארץ ובחיוב לאבד את כל העבודה זרה אשר קיימת בארץ. בני ישראל מסיימים עתה ארבעים שנות נדודים במדבר ובאים לשבת בארץ. מנהגו של עולם, שכאשר אדם יושב במקום אחד לזמן ממושך. אדם זה סופג מתרבות המקום ולעתים שוכח את תרבותו. מפני זה הקב"ה מצווה את בני ישראל לשמור ולקיים את המצוות בארץ ובנוסף הקב"ה מצווה אותנו לאבד את העבודה הזרה מהארץ.
אני מבקש ללמוד מפרשה זו. שכדי לעבוד את ה' בצורה אמתית, דרושה התנתקות מדברים מסוימים ומתרבויות מסוימות. לענ"ד הקטנה, חלק מהתנתקות זו הוא ע"י לימוד מעמיק של תורתנו. השנה אני זוכה לכתוב ולעסוק בדברי תורה ברובד הכי עמוק שידי משגת לעת עתה. המסקנות אשר אני מגיע אליהן מדברי תורה אלה, חלקן אני ב"ה מצליח ליישמן וחלקן אני עדיין צריך לעבוד עליהן ע"מ שאצליח ליישמן. שני החלקים האלה מביאים אותי להתנתקות מדברים מסוימים המפריעים בעבודת ה' ולעבודת ה'. החלק שאני מצליח ליישם – מובן וברור היאך זה תורם לעבודת ה', אך החלק שאני עדיין צריך לעבוד עליו. היאך הוא תורם לי לעבודת ה'? תשובה: העבודה על דבר מסוים, למטרה מסוימת מקדמת מטרה זו ומביאה לעבודת ה'.
תפילה בכל דרכי אדעהו
למשכיל בכל דרכי אדעהו תפילה.
א-להינו וא-לוהי אבותינו א-לוהי אברהם, א-לוהי יצחק וא-לוהי יעקב.
הא-ל הגדול, הגיבור והנורא.
הא-ל אשר נתן לנו תורת אמת.
הא-ל אשר הטמיע בתורתנו חיי עולם.
הא-ל המורה לנו דרכי עבודתו.
תודה על הכל.
תודה שנתת תורת אמת.
תודה שאתה מורה לנו דרכי עבודתו במדויק.
תודה ששמת בתוכנו, מורי הלכה , רבנים ואנשי רוח אשר מורי דרך בעבודת ה'
אנא מלך המלכים ואדוני האדונים.
תן בנו הבנה שכל התרחשות בעולמך מוסיפה נדבך בעבודת ה' שלנו.
כל נדבך אפילו שהוא איננו שלם, הוא בדרך לעבודת ה'.
על כן הראה לנו בכל נדבך ונדבך את עבודת ה'.
שבת שלום וחודש טוב
שאול ענבר