בפרשת בהר אנו מצווים במצוות המראות לנו שאין אנו בעלי הבית על אף דבר בעולם הזה. אפרט מצוות אלו:
מצווה ראשונה:
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה,ד)
אנו חקלאים העובדים בשדנו ובכרמנו במשך שש שנים וכך אנו משתכרים למחייתנו. כאשר מגיעה השנה השביעית אנו מצווים לשבות מעבודת השדה. הסיבה לכך, שנזכור שהקב"ה בעל הבית בעולם הזה. עיקרון זה נמצא גם בששת ימי המעשה וביום השביעי שבו אנו שובתים ממעשה, לזכר מעשה הבריאה.
מצווה שנייה:
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה,י)
בשנת החמישים כל נכס משועבד חוזר לבעליו וכל עבד עולם חוזר למשפחתו. הסיבה שהכל שב למקומו הראשון, היא להראות שאנו לא בעלי הבית כאן, אלא הקב"ה בעל הבית כאן. לכן אין אנו רשאים לשעבד דבר שלא שלנו או לשעבד אדם.
מצווה שלישית:
"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה,יד)
המוכר המוכר חפץ, אסור לעלות את המחיר שזה נקרא אונאת ממון, אע"פ שהמוכר הוא בעל הבית והכוח בידיו לעשות כן. איסור זה של אונאת ממון או אונאת דברים, מזכיר למוכר שהוא אינו בעל הבית.
לאחר פירוט מצוות אלו ועוד מספר מצוות, הקב"ה מסביר מדוע לשמור מצוות ואומר, (ויקרא כה,נד) "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם". פסוק זה אומר, שאנו עבדים של הקב"ה. אם כך אנו לא בעלי הבית בעולם הזה, אלא הקב"ה בעל הבית.
תפילה לקבל את הקב"ה כבעל הבית
למנצח לאדון הכל.
אתה השולט על הכל.
הכל מתנהל בזכותך.
אין דבר בלעדיך.
יהי רצון מלפניך שתחקוק בלבנו שאתה בעל הבית ואין אחר זולתך.
לפיכך אנו נדבק בך באהבה ובשמחה כל ימי חיינו.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר