פרשת כי תשא: עצמת הנשמה

"וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִ-ים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב,א)
בפרשת השבוע מתרחש חטא העגל. משה רבנו מתאחר לרדת מהר סיני עם שני לוחות הברית, לדעת בני ישראל. בני ישראל מבקשים מאהרון הכהן לעשות אלוקים אחרים במקום משה. אהרון עושה את עגל זהב ובני ישראל הקריבו קרבנות לפניו. הקב"ה מודיע למשה מה מתרחש למרגלות ההר ומצווה אותו לרדת מההר. משה יורד מההר ורואה את עגל הזהב ומשליך את שני לוחות הברית מידיו ושורף את עגל הזהב.
השאלה שצריכה להישאל, מה היה החטא של בני ישראל בחטא העגל?
תשובה: החטא היה בביטול הנשמה והעצמת הגוף. אסביר את כוונתי, הבקשה של בני ישראל מאהרון לעשות אלוקים אשר ילכו לפניהם. פירוש של בקשה זו, לעשות עגל אשר אין לו נשמה, שהוא יהיה במקום אלוקים. בכך הם מבקשים לבטל את חיי הנשמה אשר היא נמצאת בכל אחד ואחת ממנו ולהשאיר בנו רק את חיי הגוף. פירוש זה מניח שאלוקים הוא מקור הנשמה.
התיקון של כל אחד ואחת ממנו לחטא העגל, יכול להיות בשני מישורים:

  1. במישור הפרטי – לנשמה אין גבולות ואין מגבלות. א"כ כדאי לכל אחד לזכור שיש לו נשמה גם בזמנים קשים. זיכרון זה יכול להקל ולפתוח כיוון יציאה מקושי בזמן קשה.
  2. במישור הכללי – אנחנו צריכים תמיד לזכור שיש נשמה לכל אדם ועלינו להתייחס לכל אדם בכבוד ואפילו אם האדם אינו מביע הערכה למי שנתן לו ייחס
    שנזכה להתייחס לעצמנו ולאחר כיצורי אלוקים.
    שבת שלום
    שאול ענבר

השאר תגובה