"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י,ג)

הגענו ליום השמיני, יום הקמת המשכן, יום שמחת אהרון ובניו וכל ישראל.

ביום זה, שני בני אהרון, נדב ואביהו הקריבו אש זרה על מזבח הקטורת.

הקרבה זו לא הייתה בהוראת ה'.

עקב כך בני אהרון מתים בו ברגע, ליד מזבח הקטורת.

אחר מיתתם משה נכנס אצל אהרון לנחמו.

תוך כדי ניחום, מסביר משה את סיבת מותם של בניו היקרים והצדיקים.

משה מסביר, שהקב"ה מדקדק עם יקיריו וצדיקיו כחוט השערה.

אם כך נדב ואביהו היו יקיריו וצדיקיו של הקב"ה אשר לא עשו כדבר ה'.

כשמוע אהרון ניחומים אלה, וידום אהרון.

אהרון עצר מבכיו.

יתכן שאהרון הבין שיש דברים יותר חשובים מהמוות.

הבנה זו נתנה כוח לאהרון להמשיך לעבוד כרגיל.

מהתנהגותו של אהרון אנו צריכים ללמוד, שבשעת קושי אנו צריכים לשים את הקושי בצד ולהמשיך בחיים.

היאך להתמודד עם קושי?

התמודדות עם קושי זה דבר אישי.

הצעתי היא להתחיל לעשות מעשים שאוהבים וכך להסיט את המחשבות למחשבות יצרניות ומחיות.

ממעשים ומחשבות אלה, צריך לקוות שבעזרת ה' הקושי יתפוגג ויעלם.

אך לעתים הקושי הוא יותר קשה.

יש לעמול כל העת עליו ולא להתייאש.

עד שמתגברים על הקושי.

מאין הביטחון שתמיד מתגברים על הקושי?

הביטחון הוא הידיעה שכל הקורה בעולמנו, הוא ע"י הקב"ה.

וגם הקושי הוא ע"י הקב"ה.

כמו שהקב"ה נתן את הקושי, כך הקב"ה נתן דרך לצאת מקושי זה.

כולי תפילה שתמיד נצא מקושי.