פרשת קרח: הנאמנות לקב"ה

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" (במדבר טז,א)

פרשת קרח מתחילה בחטא קרח ועדתו. קרח ממשפחת לוי ועדתו קוראים תיגר על מנהיגותם של משה ואהרן. 

פרשה זו מוכרת היטב לכולנו. ברצוני לעסוק בעקבות פרשה זו מדוע שבט לוי קיבל את ההנהגה הרוחנית בעם ישראל? אין זה הפעם הראשונה שאנו רואים שאחד מבני לוי עושה מעשה שאינו ראוי. הפעם הראשונה שאנו רואים מעשה שאינו ראוי, זה במעשה דינה שבספר בראשית. כזכור שמעון ולוי הורגים את בני שכם בעקבות ששכם בן חמור מענה את אחותם. שני המעשים האלה, מעלים את השאלה הזו באופן חמור. מפני שהצפייה שהשבט הנבחר להנהגה הרוחנית של עם ישראל, העם הנבחר ע"י הקב"ה, לא יהיה בו אדם אחד שיהיה בו סרה. 

התשובה הראשונה היא פשוטה, המעשים שנעשו ע"י לוי בן יעקב וקרח, הם מעשים של אנשים יחידים ואין קובעים תפקיד של שבט שלם בעקבות מעשים של אנשים יחידים.  

תשובה שנייה: כאשר קיבלנו את התורה והתרחש חטא העגל ע"י בני ישראל, שבט לוי לא השתתף בחטא העגל. משה רבנו יורד מההר ורואה את עגל הזהב ומשליך את שני לוחות הברית. בנוסף משה קורא לכל מי שנאמן להקב"ה לבוא אליו ושבט לוי בא אליו. העובדה ששבט לוי לא השתתף בחטא העגל הראה בכך נאמנות להקב"ה ולמשה עבדו. אדם או שבט המראים נאמנות להקב"ה אפילו בשעת משבר, אדם זה מראה שיש לו דברים שעליהם הוא לא מוותר לעולם ולכן אדם זה ראוי להנהיג את העם. מפני שהאמונה בהקב"ה היא יסוד היסודות של אמונתנו.  

תפילה לקבל תורה באהבה 

למנצח לאדון הכל. 

אתה הענקת לעמך ישראל מתנת חיים. 

יקרה היא מאלפי זהב וכסף. 

עלינו לשקוד בה יומם וליל. 

ביכולתנו לשקוד בכל רובד אפשרי. 

אנא מלך המלכים ואדוני האדונים. 

תן לנו רצון לשקוד בה ולהבין בה כל פרט ופרט. 

בזכות רצון זה ושקידה זו. נדע את ה' א-לוהינו. 

ברוך אתה שומע תפילה.  

שבת שלום 

שאול ענבר

השאר תגובה