"עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל: כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה" (שמות כא,כד-כה)

בפרשת משפטים מופיעות רצף של מצוות שעל כל מצווה ומצוה קיימות שאלות רבות. כל תשובה על כל שאלה ושאלה נותנת רצון לקיים את המצווה.

ברצוני הפעם להאיר נקודה אחת במצווה עין תחת עין וכו'. רבות דנו במצווה זו, האם אדם שפגע בעין של אדם אחר חייב לשלם לאדם אשר נפגע בעינו או פוגעים בעינו של האדם הפוגע. לאחר דיונים בשאלה זו ההלכה נפסקה שהאדם הפוגע חייב לשלם לאדם אשר נפגע. מפסיקת ההלכה מתעוררת השאלה מדוע הקב"ה הורה וניסח עין תחת עין וכו' ולא הורה משלם נזק העין הנפגעת?

תשובה: הקב"ה מורה את מצווה זו מפני שכאשר אנו פוגעים באיבר של אדם, אנו צריכים לדעת שהורדנו את רמת התפקוד לאדם באיבר זה או ניטל כל התפקוד לאדם באיבר זה. הבנה זו נותנת לנו להבין את חומרת הנזק שיש בנזקי גוף. לעומת נזקים אחרים שהם אינם מורידים את התפקוד של האדם בעצמו.

עתה כאשר הנחתי את דעתי שנוסח מצווה זו מביע רעיון מחשבתי וההוראה ההלכתית אינה נראית ישירות מנוסח מצווה זו, ובנוסף הבנתי שפסיקת הלכה זו אינה מקילה ראש עם הכתוב בתורה על מצווה זו, הוקל עלי לקיים מצווה זו ונתנה בי רצון חזק לקיים את מצווה זו כפי שנפסק בהלכה ולא לנסות לשנות את ההלכה שתתאים לנוסח המצווה.

תפילה לעורר אותנו בכל דרכי התורה וההלכה

אשא תפילה לנותן התורה.

אתה נתת תורה לעמך ישראל.

כל מילה בה מדויקת.

אין בה מצווה מיותרת.

נוסח אשר בה להפליא.

הוספת לה חכמים אשר יפרשו ויהגו ויורו בה הלכה.

האר בנו את דברי תורתך ואת דברי חכמינו.

בזכות הארה זו, נזכה לקיים את כל דברי תורתך בשמחה ובאהבה וברצון.

ברוך אתה שומע תפילה.

שבת שלום

שאול ענבר