"וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְקֹוָק֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְקֹוָ֖ק פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם" (שמות יט,כד)
בני ישראל מגיעים למדבר סיני באחד לחודש בחודש השלישי לצאתם ממצרים. בעוד מספר ימים בני ישראל יקבלו את עשרת הדברות מהקב"ה. לקראת מעמד זה הקב"ה מורה למשה כיצד להתכונן למעמד זה. ראשית בני ישראל צריכים להתקדש היום ומחר ולכבס את שמלותיהם. לאחר מכן הקב"ה מורה לא לגעת בהר אשר יהיה בו המעמד. אולם משה מוסיף יום נוסף לבני ישראל להתקדש ולכבס על ציווי ה'. בנוסף אומר משה הרחקה נוספת, לא לגעת באישה. עתה בני ישראל ניצבים בתחתית ההר ומשה עולה לראש ההר. הקב"ה מורה למשה לרדת מההר על מנת לעשות שני דברים. להזהיר שוב את העם ואת הכוהנים לא לעלות להר. דבר שני משה צריך לעלות עם אהרון להר.
ברצוני לשאול מדוע אנו רואים בפרשה זו דרגות הגבלה שונות. לדוגמה, מדוע לא כל בני ישראל עולים להר לקבל את עשרת הדברות או מדוע הקב"ה אומר למשה לרדת מראש ההר ולעלות עם אהרון להר ולא לראש ההר?
תשובה: בני ישראל רק לפני מספר שבועות יצאו ממצרים ואינם יודעים מהי "קדושה". כך הקב"ה מגדיר את מושג ה"קדושה". ראשית צריך לקדש את עצמם. יש מפרשים לקדש זה לרחוץ במים מטומאה ויש מפרשים לקדש זה שנמקד את עצמנו לקדושה, לכן משה מוסיף לא לגעת באישה, כלומר באישה טמאה. דבר נוסף, לכבס שמלותיהם. הדבר השני שמגדיר "קדושה" הוא עד להיכן אדם יכול וראוי לעלות בהר במעמד זה. אנחנו רואים בפרשה שמשה עולה לראש ההר, אך הקב"ה מורה לרדת מההר. דבר נוסף רואים בפרשה שהקב"ה מזהיר את בני ישראל לא לעלות להר אלא להישאר בתחתית ההר.
אפשר ללמוד מפרשה זו, שכאשר אדם רוצה לעלות בקדושה, אדם זה צריך לעשות מספר מעשים שיסייעו לו לעלות בקדושה, כגון: לטבול. אדם זה גם נדרש לאסור על עצמו דברים מסוימים. דבר נוסף שהאדם צריך לעשות, לחשוב ולהחליט עם עצמו איך וכמה הוא יכול עתה לעלות בקדושה. דבר זה למדים מההוראה של הקב"ה למשה ולעם אם וכמה לעלות להר. בפרשתנו הקב"ה מורה אם לעלות או לא לעלות, אך לעתיד לבוא כל אחד יצטרך להחליט לעצמו איך וכמה לעלות בקדושה. ההחלטה זו שהיא עצמית, אני למד שאחר שהקב"ה הורה למשה לרדת מראש ההר, הקב"ה אינו מורה למשה עד להיכן לעלות.
תפילה לזכות לעלות בקדושה
תפילה לקודש הקודשים.
אתה הכל והכל בך.
אין דומה לך ואין מי ישווה לך.
אנא קודש הקודשים תן לנו תבונה
לאסור את האסור ולהתיר את המותר.
לטהר את הטהור ולטמא את הטמא.
לגעת במותר ולא לגעת באסור.
מתי לעלות בקדושה ומתי לא לעלות בקדושה.
בזכות תבונות אלה נזכה לעלות בקדושה לפי הראוי לנו.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר