"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א,א)
"וידבר במדבר סיני באחד לחדש – וגו' מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם" (רש"י במדבר א,א)
בסימן טוב אנחנו פותחים את ספר במדבר. הקב"ה מצווה את משה ואהרן ונשיאי השבטים למנות את עם ישראל. הציווי הוא למנות כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה. רש"י מסביר את סיבת המנייה, שהיא באה מאהבת ה' את עם ישראל. הסיבה שמנו רק את הזכרים מבני עשרים ומעלה. לדעתי, הקב"ה ציווה למנות את כל מי שיכול לעמוד בזכות עצמו. בזמן התורה הזכרים מבני עשרים היו עומדים בזכות עצמם. לכן זו הסיבה שהקב"ה ציווה למנות רק זכרים, כנראה שבזמן התורה נשים לא עמדו בזכות עצמן. אך אני סבור שאם הקב"ה יצווה היום למנות את עם ישראל, הקב"ה יצווה למנות את הנשים במניין של עם ישראל.
אנו רואים שכאשר אדם הגיע לגיל המתאים והתיאור לגיל זה, הוא "יוצא צבא" שמובנו שאדם ראוי לעמוד בזכות עצמו, אדם זה נמנה בתוך עם ישראל. מגיל זה אין אנו רואים חלוקה של מי שנכנס ושל מי שאינו נכנס למניין. לכן אפשר ללמוד מפרשה זו, שלאחר קבלת אדם למסגרת מסוימת, צריך להתייחס אליו בצורה מכובדת. מפני שלכל אדם יש חשיבות בפני עצמו.
מוזמנים להגיב כרגיל
שבת שלום
שאול ענבר