פרשת שופטים

פרשת שופטים מתחילה בציווי למנות שופטים בכל מקום ומקום.
התורה מונה את התכונות הנדרשות כדי להיות שופטים. לדוגמא: השופט צריך לשפוט בצדק. דוגמאות נוספות: לשופט אסור לקחת כסף מהאדם שנשפט לפניו, כדי שהשופט יהיה ישר. שופט הרואה שהאדם הנשפט לפניו, הוא אדם חשוב ונכבד. אסור לשופט לחשוב, בגלל שאדם זה חשוב ונכבד, לא יינתן לאדם זה עונש, ויש תכונות נוספות שהשופט נזקק להן.
לאחר העיסוק בתכונותיו של השופט מדברת התורה על דרכי השיפוט. כל התכונות האלה ודרכי פסיקת הדין של השופט נועדו כדי להבטיח שהמשפט יהיה משפט צדק.

השאלה שאנו צריכים לשאול: האם השופטים אינם יודעים את כל הציוויים שכתבנו בהתחלה? מדוע כתובים בתורה הציוויים המובנים והברורים לכל שופט?

תשובה: מובן שהשופט יודע את כל הציוויים האלה. התורה אומרת לשופט שעליו להאזין לצו ה', למרות שהשופט סמכותי, ויש לו כוח גדול בידיים (אם להעניש אדם או לא). עדיין השופט מחויב במצוות ה' ואינו יכול לשפוט כרצונו. השופט מחויב לשפוט כפי שהקב"ה ציווה עליו. דבר נוסף, השופט צריך לשפוט באותן דרכים כפי שהקב"ה שופט אותנו. הקב"ה שופט אותנו ברחמים, הקב"ה חנון כלומר הקב"ה מחפש כיצד לא להעניש בני אדם.

פרשה זו מלמדת אותנו, שכאשר אנו שופטים אדם, אנו צריכים לשפוט אדם זה במידת הרחמים ולחפש נקודות זכות אצל הנאשם. לדוגמא: חבר שלנו הרגיז אותנו. אנו צריכים לחשוב מדוע הוא הרגיז אותנו, שמא בנו תלויה האשמה, לפני שאנו מגיבים בכעס.