פרשת דברים תשע"ו

ספר דברים מתרחש כשבני ישראל נמצאים בגבול המדבר (מדבר = עבר הירדן המזרחי) והכניסה לארץ ישראל. רוב ספר דברים מדבר על מה שיהיה בארץ. אולם הספר מתחיל במניית מספר מקומות שעדיין לא כבשנו במדבר. הקב"ה אומר לבני ישראל, אילו מקומות לכבוש ואילו מקומות אסור לכבוש מטעמים שונים. לדוגמא: הקב"ה אוסר על בני ישראל, לכבוש את אזור של בני עשיו.
מהסיבה שאברהם אבינו נתן לבני עשיו אזור זה.

בארץ ישראל הקב"ה אומר ליהושע (בספר יהושע פרק א פסוק ג), "כל
מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה ". אנו רואים הבדל בין ארץ ישראל לבין המדבר. ההבדל הוא, שבמדבר קיימים מספר מקומות שאסור לכבוש אותן. לעומת ארץ ישראל , בארץ ישראל מותר וצריך לכבוש את כל הארץ.

השאלה שאנו צריכים לשאול: מה ההבדל בין ארץ ישראל למדבר? שבארץ ישראל מותר וצריך לכבוש את כל הארץ ובמדבר אסור לכבוש מספר מקומות.

תשובה: כבר אמרנו שבמדבר קיימים מספר מקומות שאסור לכבוש מטעמים שונים. נראה לי שקיים בנוסף לטעמים השונים, טעם נוסף שהוא כללי לכל המקומות שאסור לכבוש. הטעם הוא, שהמדבר הוא מקום לא שייך לנו ולכן אי-אפשר לכבוש את כל המקומות שרוצים לכבוש.
לעומת ארץ ישראל שהיא כולה שלנו ולכן מותר וצריך לכבוש את כולה.

אנו צריכים ללמוד מפרשה זו, שדבר שלנו אנו יכולים לעשות בו כרצוננו. לעומת דבר שאינו שלנו אנו לא יכולים לעשות בו כרצוננו. לדוגמא: קבלנו מתנה. מותר לנו לעשות בה כרצוננו, לעומת זו לקחנו אופניים מחבר שלנו בהשאלה, אסור לנו לעשות בהם כרצוננו. עלינו לשמור עליהם ולהחזירם כפי שקבלנו.